המקרה הראשון - "מת בעליך ואחר כך מת בנך":
אישה שבעלה ובנה הלכו למדינת הים, ובאו והודיעו לה שמת בעלה ולאחר מכן מת בנה. לפי הודעה זו היה הבן קיים בשעת מיתת האב, ונמצא שלא מת הבעל חשוך בנים; אין האישה נופלת ליבום, והרי היא מותרת להינשא לשוק. על סמך הודעה זו נישאה לאיש אחר, בלא שיהיה עליה לחשוש לייבום כלל.
לאחר מכן אמרו לה שהדברים היו להפך: הבן מת תחילה ואחריו מת הבעל, ונמצא שמת חשוך בנים והיא נפלה לייבום, ולא היה בידה להינשא לשוק. לפיכך אומרת המשנה "תצא" - עליה לצאת מן הנישואין שנישאה, שהרי יבמה לשוק אסורה בלאו, ועליה לקבל חליצה או להתייבם.
"והוולד ראשון ואחרון ממזר":
הוולד הראשון - הוולד שנולד לה בשעה שסברה כי בעלה הראשון מת, ואילו באמת היה עדיין קיים ומת רק לאחר מכן. ולד זה ממזר, שכן היא הייתה אשת איש.
הוולד האחרון - הוולד שנולד לה מן הזר שנישאה לו, לאחר מיתת הבעל, בשעה שכבר נפלה לייבום והייתה יבמה לשוק. ולד זה ממזר לדעת רבי עקיבא בלבד, הסובר שאף חייבי לאווין שאין בהם כרת - הוולד מהם ממזר. נמצא שמשנתנו הולכת בשיטת רבי עקיבא, הקובע שאף הוולד האחרון, שנולד לאחר מיתת הבעל מתוך עבירה בשוגג של יבמה לשוק, ממזר.
המקרה השני - "מת בנך ואחר כך מת בעליך":
אמרו לה שמת בנה ולאחר מכן מת בעלה. לפי שמועה זו מת הבעל בלא בנים והיא נופלת לייבום, ועל סמך זה נתייבמה לאחי בעלה. לאחר מכן אמרו לה: "חילוף היו הדברים" - הדברים היו בסדר הפוך, ונמצא שלא הייתה חייבת בייבום כלל, ואותו ייבום שנעשה בפועל הריהו נישואין אסורים של אשת אח, שהיא איסור כרת.
לפיכך "תצא": הנישואין פסולים ואינם נישואין תקפים, ואף קידושין אין כאן, שהרי כוונתם הייתה לייבום.
אף כאן קובעת המשנה כי "הוולד ראשון ואחרון ממזר":
הוולד הראשון - שנולד בעוד הבעל קיים, מתוך איסור אשת איש, שהוא חמור מחייבי כריתות והרי הוא בכלל חייבי מיתות בית דין.
הוולד האחרון - שנולד מן היבם לאחר מיתת הבעל, מתוך איסור אשת אח שהוא מחייבי כריתות. משום כך הוא ממזר אף לדעת החכמים החולקים על רבי עקיבא.
המקרה השלישי - "מת בעליך" ולאחר מכן "קיים היה ומת":
מקרה זה אינו נוגע לייבום כלל, ואפשר שמדובר במי שיש להם בנים. אמרו לה "מת בעליך" ועל סמך זה נישאת, ולאחר מכן אמרו לה "קיים היה ומת" - בשעה שנישאה היה עדיין חי, ורק לאחר מכן מת. "תצא" - עליה לצאת מן הבעל השני. אף שכעת שוב אינה נשואה לבעל הראשון, שהרי מת לבסוף, מכל מקום בשעת הנישואין הייתה נשואה לאיש חי, ונמצא שאותם נישואין לא היו נישואין כלל; ומעתה נאסרה על השני, שהיא בכלל מי שנבעלה לו באיסור.
"והוולד הראשון ממזר" - הוולד שנולד לה בעוד הבעל הראשון קיים.
"והאחרון" - הוולד שנולד לה לאחר מיתת הבעל הראשון אינו ממזר, אף שהיא חייבת לצאת מן השני, שהרי הבעל הראשון כבר איננו בחיים.
נתקדשה בלבד:
אמרו לה שמת בעלה ונתקדשה בלבד, בלא שנכנסה לחופה, ולאחר מכן חזר בעלה - מותרת לחזור אליו, שכן לא היה כאן איסור מגע כלל. יתרה מזו: אף אם נתן לה השני, שקידשה, גט, אין הגט הזה חל כגט, ואף אינו פוסלה מלהינשא לכהן משום גרושה, שהרי אין כאן גירושין כלל, שכן מעולם לא הייתה נשואה לאותו אדם.
ועל כך נאמרה דרשה מלשון הכתוב שאין הכהן נושא גרושה: "אישה גרושה מאישהּ" - ולא ממי שאינו אישהּ. לפיכך אדם שאינו בעלה, כבמקרה שלפנינו, שנתן לה גט - אין בגט זה ממש, ואין היא נחשבת גרושה, והרי היא מותרת לכהן.
לסיכום: למדנו ארבעה מצבים של עדויות סותרות: אישה שנישאה לשוק על סמך הודעה שהבן חי בשעת מיתת הבעל ונתברר שהיה הבעל חשוך בנים - תצא, וולדה הראשון והאחרון ממזרים לשיטת רבי עקיבא; אישה שנתייבמה על סמך הודעה שמת בנה תחילה ונתברר שחילוף היו הדברים - תצא, וולדה הראשון והאחרון ממזרים אף לדעת חכמים, שהרי מדובר בחייבי כריתות ובחייבי מיתות בית דין; אישה שנישאה על סמך הודעת מיתה ונתברר שהיה בעלה קיים ומת לאחר מכן - תצא, וולדה הראשון בלבד ממזר; ומי שנתקדשה בלבד - חוזרת לבעלה, ואין בגטו של השני כדי לפוסלה לכהונה.