יבמות פרק א' משנה ב': פטור צרות מן הייבום מדין ערווה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

יבמות, פרק א', משנה ב'. משנה זו מציגה את היישום המעשי של ההלכות שנשנו במשנה הקודמת, שם למדנו שאם אשת האח שנפטר בלא ילדים הייתה ערווה - היא פטורה מן הייבום, וגם צרתה פטורה עמה.

"כיצד פוטרות צרותיהן":

המשנה מבררת כיצד נוצר המקרה שבו הערווה פוטרת את צרתה מייבום ומחליצה: "היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת - כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה". בתו של האח הנותר בחיים, או אחת מן העריות שנמנו, נשואה לאחיו, ולאותו אח יש אישה נוספת - היא צרתה. מת האח בלא ילדים: כשם שהבת פטורה מן הייבום מחמת היותה ערווה, כך פטורה גם צרתה, אף על פי שאין היא עצמה ערווה.

צרת צרתה:

וכיצד מגיעים לצרת צרתה? צרת בתו, שנפטרה מן הייבום, הולכת ונישאת לאח שני מן האחים שנותרו בחיים, ולאותו אח יש אישה אחרת. מת האח השני - "כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה". וכן הלאה: "אפילו הן מאה" - אפילו אם ישתלשל הדבר במאה אחים, שכל אחד מהם נושא את צרתו של קודמו, הפטור נמשך לכולן.

"כיצד אם מתו צרותיהן מותרות":

זהו ביאורו של הדין שנשנה בסוף המשנה הקודמת, שאם מתה הערווה - צרותיה מותרות: "היתה בתו או אחת מכל העריות נשואה לאחיו, ולו אשה אחרת, מתה בתו או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת". מאחר שבשעת מיתת האח לא היו השתיים צרות זו לזו, שכן הערווה כבר מתה או נתגרשה קודם לכן, אין כאן פטור של צרת ערווה, והצרה מותרת.

"כל היכולה למאן":

המשנה מסיימת בדין קטנה שקידושיה מדרבנן בלבד, וכל עוד היא קטנה יש בידה למאן ולבטל את נישואיה, כפי שהוזכר במשנה הקודמת. מדובר במקרה שבו:

הערווה: בתו של האח הנותר בחיים, שהייתה נשואה לאח שמת בקידושין דרבנן בלבד, ולא מיאנה. מן התורה אין כאן נישואין כלל, ולפיכך אין היא ערווה גמורה ביחס לאח שמת.
הצרה: בוגרת שנישואיה מן התורה, וממילא מן התורה היא חייבת בייבום או בחליצה, שהרי אין היא באמת צרת ערווה.

לפיכך שנינו: "כל היכולה למאן ולא מיאנה - צרתה חולצת ולא מתייבמת". אין מתירים לצרה להתייבם, מפני שמחמת הקידושין דרבנן היא נראית כצרת ערווה. ומאידך אין פוטרים אותה לגמרי, שכן צרת ערווה גמורה אינה זקוקה אף לחליצה, ואילו כאן, מאחר שמן התורה אין זו צרת ערווה, נותרת עליה הזיקה והיא חולצת.

לסיכום: במשנה זו למדנו את דרכי היישום של דין צרת ערווה - כיצד פוטרת הערווה את צרתה ואף את צרת צרתה עד מאה; מתי מתה הערווה או נתגרשה קודם מיתת האח והצרה מותרת; ודין הקטנה שקידושיה מדרבנן ולא מיאנה, שצרתה חולצת ולא מתייבמת.

המאמר המקורי

אות יבמות א:ב

כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָיְתָה בִּתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת, כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה, כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. כֵּיצַד אִם מֵתוּ צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת, הָיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵלּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו, וְלוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, מֵתָה בִתּוֹ אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו, צָרָתָהּ מֻתֶּרֶת. וְכָל הַיְכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵאֲנָה, צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת: The mishna explains: How do these women exempt their rival wives? If, for example, his daughter or any one of those women with whom relations are forbidden was married to his brother and this brother had another wife, and the brother died, then just as his daughter is exempt from levirate marriage, so too her rival wife is exempt. If his daughter’s rival wife subsequently went and married his second brother, to whom she is permitted, and he had another wife, and he died childless as well, which means that his wife comes before the first yavam, the daughter’s father, for levirate marriage, then just as his daughter’s rival wife is exempt, so too the rival wife of her rival wife is exempt. The mishna adds: Even if they are one hundred brothers, the same logic applies. If a woman is exempt from levirate marriage because she is the rival wife of a forbidden relative or the rival wife of a rival wife of this kind, and she herself has an additional rival wife, this rival wife is also exempt and in turn exempts her own rival wives from levirate marriage. How so? What are the cases in which if they died their rival wives are permitted? If, for example, one’s daughter or any one of those women with whom relations are forbidden was married to his brother, and this brother had another wife, and then his daughter died or was divorced and afterward his brother died, her rival wife is permitted to him. § The mishna states another principle: And if any of these forbidden relatives was a minor who could refuse her husband, then even if she did not refuse, her rival wife performs ḥalitza and does not enter into levirate marriage. The rival wife may not enter into levirate marriage, as she is the rival wife of a forbidden relative. However, she is not entirely exempt from levirate marriage and must be released by ḥalitza because the marriage of the forbidden relative was not a fully valid marriage, and therefore, by Torah law, the other woman is not considered a rival wife of a forbidden relative.