משנה י' בפרק ד' במסכת תרומות ממשיכה באותו נושא שבמשניות הקודמות, אלא שכאן מתחלפים המחמיר והמיקל: רבי אליעזר הוא המיקל באופן שבו מחשבים את המאה, ורבי יהושע הוא המחמיר - שלא כמשנה הקודמת, שבה רבי אליעזר היה המחמיר ורבי יהושע המיקל. משום כך פותחת המשנה במילה "ובזו", כלומר: בזו רבי אליעזר מיקל.
המקרה:
ברשותו של אדם עשרה כדים שבהם הוא מאחסן את תאניו הכבושות, וכל כד מכיל עשרים ליטראות של תאנים - סך הכול מאתיים ליטראות. ידוע לו שבפיו של אחד מן הכדים דחס ליטרא אחת של תאני תרומה, בשכבה העליונה ממש, והיא עודנה מונחת שם. אלא שלאחר מכן עירבבו ילדיו את הכדים במחסן, ושוב אין דרך לדעת איזה מעשרת הכדים הוא הכד שבפיו נארזו תאני התרומה.
שתי דרכים להביט בתערובת:
הבטה על הכמות כולה: לפנינו עשרה כדים ובהם מאתיים ליטראות של תאנים, מהן ליטרא אחת תרומה ומאה תשעים ותשע חולין. נמצא אחד למאה תשעים ותשע, והתערובת מותרת לחלוטין.
הבטה על מקום האיסור: אין ספק כלל בתשע עשרה הליטראות התחתונות שבכל אחד מן הכדים, שכן התרומה מונחת בשכבה העליונה בלבד. נמצא שהספק משתרע רק על עשר השכבות העליונות: תשע שכבות של היתר ושכבה אחת של תרומה - אחת מתוך עשר, ואין בכך כדי לבטל.
רבי אליעזר מיקל: המיקום אינו מעלה ואינו מוריד, וניתן לצרף את כל התאנים לתערובת, אף שידוע שמקום האיסור בחלקו העליון של הכלי.
רבי יהושע מחמיר: המיקום עושה הבדל, ואין לצרף את תשע עשרה הליטראות התחתונות שבכל כד. נותרות רק עשר השכבות העליונות, ואין בהן די.
ראוי לציין כי אין ברור - לא לנו ולא למפרשים - מדוע יחמיר רבי יהושע דווקא בעניין המיקום ויקל בעניין הצבע והצורה. אין בהכרח תשובה מספקת מצד הלמדות להבחנה זו, ולכל הפחות אין הדבר ברור; כך עולה גם מן המקומות שבהם עיינתי. על כל פנים, נקבל את הדברים כנתונם.
לשון המשנה: "הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואין ידוע איזו היא".
"הדורס" - לשון רמיסה, וכאן במשמעות דחיסה פנימה. מכאן גם בלשון ימינו עוף טורף קרוי 'דורס', על שם תפיסתו ברגליו.
"ליטרא" - יחידת משקל רומית מימי המשנה, כמשקל פאונד בערך. מכאן גם קיצור המילה פאונד בלועזית (lb), שמקורו במילה הלטינית libra שפירושה מאזניים, משקל או פאונד, וכן שמו של מזל מאזניים (Libra).
"קציעות" - תאנים מיובשות. השם נגזר מן הכלי הקרוי 'קציעה', מעין סכין החותכת את עוקצי התאנים.
"על פי הכד" - בשכבה העליונה שבפי הכד דווקא.
"ואין ידוע איזו היא" - אין ידוע באיזה מן הכדים מונחת אותה ליטרא, בין ששכח ובין שהתערבבו הכדים.
"רבי אליעזר אומר: רואין אותן כאילו הן פרודות" - יש להביט על כל מאתיים הליטראות כאילו הן מופרדות ומעורבבות זו בזו, ולא כמונחות בשכבה העליונה של הכלים בלבד. לשון 'פרודות' כלשון הכתוב במגילה על עם ישראל, "מפוזר ומפורד". וממילא, "והתחתונות מעלות את העליונות" - השכבות התחתונות מצטרפות למניין המאה (ולמעשה מאה תשעים ותשע) ומבטלות את השכבה העליונה, אותה ליטרא של תאני תרומה.
רבי יהושע אומר: "לא" - כיוון שידוע שמקום התרומה בשכבה העליונה, אין להביט עליהן כפרודות ומעורבבות, ואין לצרף אלא את השכבות העליונות שבכל אחד מן הכדים. וכיוון שבכל כד אין בשכבה העליונה אלא ליטרא אחת, לא יעלה הביטול אלא אם כן יהיו לפניו מאה ואחד כדים: מאה שכבות עליונות של היתר כנגד אחת של איסור. בדוגמה שלפנינו, כל עשר השכבות העליונות אסורות כמדומע.
למעשה, השכבות התחתונות שבכל אחד מעשרת הכלים, שברור שאינן מן התרומה, מותרות באכילה. אך כל מה שיש בו ספק - השכבה העליונה שבכל אחד מן הכלים, שבה ייתכן שמונחת התרומה - יש ליטלה ולמוכרה לכהן במחיר הכמות הכוללת, בניכוי אותה ליטרא אחת שהיא תרומה ממילא ואינה משתלמת לו.
להלכה: ההלכה כרבי יהושע, כדרך שהיא בדרך כלל, וכך גם במשנה זו - אף על פי שאין ברור די הצורך מהו יסוד הלמדות המבחין בין המיקום, המשנה כבמשנתנו, לבין הצורה והצבע שבמשנה הקודמת, שאינם משנים לעניין הגעה למאה של היתר.