תרומות, פרק ד', משנה ח'. בטרם ניגש למשנה שלפנינו, נשוב ונסכם את שיעורי הביטול שקבענו במשנה הקודמת.
שיעורי הביטול בתערובות:
מדאורייתא: בתערובת רגילה של מין במינו, שני דברים מאותו סוג שהתערבו זה בזה, די ברוב פשוט של היתר על האיסור. משהתערובת מכילה בעיקרה חומר מותר, איבד האיסור את מעמדו וכל התערובת מותרת.
יבש ביבש (מדרבנן): בתערובת של דברים יבשים די ברוב פשוט. שלוש רגלי עוף שהתערבו, אחת מהן אסורה ושתיים מותרות - מותר לאכול את כל התערובת, ובלבד שלא יאכל את שלושתן בבת אחת.
לח בלח: בתערובת נוזלית, שבה מתערבים כל המרכיבים זה בזה עד שבכל כוס הנשאבת ממנה יש מן האיסור ומן ההיתר כאחד, העלו חכמים את הרף ודרשו בדרך כלל שישים חלקי היתר כנגד חלק אחד של איסור, אף שמדאורייתא די היה ברוב פשוט.
מדומע (תערובת תרומה): כאן העלו חכמים את הרף עוד יותר, ודרשו מאה חלקי היתר כנגד חלק אחד של איסור. זו שיטת רבי אליעזר, וכן ההלכה.
במשנה שלנו נראה כי ישנם סוגי תערובות שבהם בחרו חכמים להקל באופן חישובם של מאה חלקי ההיתר. קולות אלו נבנו מתוך ההכרה שדרישת פי מאה רחוקה מאוד מדרישתה המקורית של התורה, שהיא רוב פשוט. שלושה מקרים לפנינו, כולם בתערובות של תאנים, ובכולם החישוב של מאה תאני ההיתר כנגד תאנת התרומה האחת הוא חישוב מקל מאוד - לפחות לדעת רבי יהושע ורבי עקיבא.
הקולא הראשונה - תאנים שחורות ולבנות:
לשון המשנה: "רבי יהושע אומר: תאנים שחורות מעלות את הלבנות, ולבנות מעלות את השחורות".
המקרה: בכלי מונחות כמאה תאנים, כחמישים כהות וכחמישים בהירות, ונפלה לתוכן תאנת תרומה כהה. אף שידוע כי הנופלת כהה, וכנגדה אין בתערובת אלא חמישים כהות בלבד, מתיר רבי יהושע לצרף את הבהירות אל הכהות; ומשיש בתערובת מאה תאנים בסך הכול, נחשבות כולן כמאה הנדרשות, וכל התערובת - מאה ואחת - מותרת באכילה.
הברטנורא מסביר את ההיגיון שבדבר: בתאנים רגיל הוא למועכן, לערבבן וללוחצן יחד. אף כאן, אילו רצה בעל התערובת, יכול היה בנסיבות רגילות ליטול את הכהות והבהירות כאחת ולעבדן, ואז הייתה לפניו תערובת של מאה ואחת - מאה היתר ואחת איסור. נמצא שיש כאן צירוף אמיתי. לפי הברטנורא אין זה כמקרה של חמישים תפוחים וחמישים תפוזים שנפל לתוכם אחד: תאנים כהות ובהירות אכן נחשבות כמצורפות יחד לכלל מאה, שכן אם היה רוצה, רגיל היה לצרפן לאחר מכן. זהו הפשט בברטנורא, ובו נישאר.
לאור זאת מתפרשים דברי המשנה: "תאנים שחורות מעלות את הלבנות" - נפלה תאנת תרומה לבנה, ניתן לכלול בחישוב אף את חמישים הכהות כדי להשלים את מאה ההיתר; "ולבנות מעלות את השחורות" - נפלה תאנה כהה, ניתן לכלול את הבהירות שבתערובת כדי להגיע למאה ולבטל את מעמד האיסור בתערובת של מאה ואחת.
הקולא השנייה - עיגולי דבילה גדולים וקטנים:
לשון המשנה: "עיגולי דבילה, הגדולים ממלאים את הקטנים והקטנים ממלאים את הגדולים".
המקרה: בכלי מונחים מאה עיגולי דבילה בשתי תבניות - חמישים גדולים וחמישים קטנים - ונפל לתוכם עיגול נוסף של תרומה. אף אם ידוע כי עיגול קטן נפל, ואף שתיאורטית אפשר להפריד עתה את הכלי לגדולים ולקטנים, אומר רבי יהושע שאין צורך בכך: הקטנים והגדולים מצטרפים יחדיו למניין המאה המתירה את כל התערובת.
אלא שיש כאן חידוש גדול הרבה יותר משנראה בתחילה, ואין זה חזרה על המקרה הראשון. בבואנו לחשב אם יש מאה חלקי היתר כנגד יחידת תרומה אחת, שתי דרכי חישוב אפשריות: לפי מניין היחידות, או לפי משקל - המסה הכוללת של ההיתר כנגד האיסור. חידושה של המשנה הוא ששתי הדרכים כשרות: מאה יחידות במניין מבטלות יחידה אחת שנפלה, בלא להתחשב במשקלן או בנפחן; וכן מאה יחידות של משקל מבטלות יחידת משקל אחת שנפלה.
שתי המחשות לדבר:
ביטול על פי מניין, אף שבמשקל אין מאה: חמישים עיגולים גדולים ששוקל כל אחד מהם שתי אונקיות, וחמישים קטנים ששוקל כל אחד מהם אונקיה אחת - סך הכול מאה וחמישים אונקיות בתערובת. נפל עיגול תרומה במשקל שתי אונקיות: מצד המשקל יש כאן שתי יחידות איסור כנגד מאה וחמישים יחידות היתר, יחס של אחד לשבעים וחמש בלבד, פחות מן הנדרש. ואף על פי כן מתירים, שכן מאה היחידות שבמניין מבטלות את היחידה האחת של איסור.
ביטול על פי משקל, אף שבמניין אין מאה: חמישים עיגולים קטנים ששוקל כל אחד מהם אונקיה, ועשרים וחמישה גדולים ששוקל כל אחד מהם שתי אונקיות - שבעים וחמישה עיגולים בלבד בכלי, אך מאה אונקיות במשקל (חמישים ועוד חמישים). נפל עיגול תרומה קטן במשקל אונקיה אחת: במניין אין כאן אלא שבעים ושישה, אך במשקל יש אונקיה אחת של תרומה אסורה כנגד מאה אונקיות של חולין, ולכן סומכים על המשקל הכולל לביטול התרומה שנפלה.
נמצא שהמשנה נקטה את שני המקרים גם יחד: הגדולים משמשים לביטולם של הקטנים, אף שבמשקל הכולל אין את השיעור הנדרש; והקטנים שבתערובת משמשים לביטולה של חתיכה גדולה של תרומה שנפלה, אף בהסתמך על מניין בלבד.
הקולא השלישית - עיגולים ומלבנים:
עוגות התאנים באו בשני סוגים בסיסיים: העגול ('עיגול') והמרובע ('מלבן'), כעין לבנים קטנות. העיגולים מצטרפים לקזז מלבן שנפל לתערובת, והמלבנים נחשבים כנגד עיגול שנפל לתוכה - דומה מאוד למקרה הראשון שבמשנה.
ואכן, מפרשים רבים התקשו מהו החידוש שבמקרה אחרון זה על פני המקרה הראשון של תאנים כהות ובהירות בודדות. ייתכן בהחלט שהחידוש הוא שבעוד ערבובן ודחיסתן של תאנים בודדות דבר רגיל הוא לגמרי, ערבובן ודחיסתן של עוגות שלמות רגיל הרבה פחות. כך או כך, רבי יהושע מיקל בכל אותם מקרים.
דעת רבי אליעזר:
"רבי אליעזר אוסר" - בכל שלושת המקרים אין לסמוך על תרחישים אלו כדי להתיר. יסוד שיטתו הוא שיעורו של סימן השאלה: כאשר ידוע שחציה של התערובת שחורות וחציה לבנות, הרי כשנופלת אחת פנימה, אף אם אין ידוע אם שחורה הייתה או לבנה, ידוע שאין עמה אלא חמישים שחורות או חמישים לבנות, ובכל אופן אין כאן מאה כנגדה. לפיכך מחמיר רבי אליעזר בכל האופנים, בין בעגול ומרובע ובין בגדול וקטן, ודורש שיהיו מאה מאותו סוג ממש כדי להתיר את התערובת.
דעת רבי עקיבא - עמדת ביניים:
רבי עקיבא נוקט עמדה אמצעית, והדבר תלוי בידיעה: אם אין ידוע איזו תאנה נפלה - אפשר שכהה ואפשר שבהירה - הרי כלל הספק כולל את הכהות ואת הבהירות כאחת, ואין ידוע היכן היא אותה תרומה: שמא בין החמישים הבהירות ושמא בין החמישים הכהות. במקרה זה מתיר רבי עקיבא למנות את כל המאה יחד. אך אם ידוע מראש, שראה תאנה כהה נופלת פנימה, אין רשות להשתמש בבהירות כדי לבטלה, שהרי ידוע היטב שהבהירות אינן שייכות לתערובת זו.
נמצא, לפי רבי עקיבא, שההשלכה המעשית היא זו: היו בכלי חמישים כהות וחמישים בהירות, ונפלה לתוכן תאנת תרומה בהירה - אין להשתמש בכהות לביטולה, ויש למיין את הכלי לשני מיכלים: הבהירות למיכל אחד והכהות למיכל השני. חמישים ואחת הבהירות הן תערובת אסורה, ויהיה עליו למוכרה לכהן במחיר של חמישים, שהרי אחת מהן שייכת לכהן; וחמישים הכהות נשארות היתר גמור ומותרות באכילה. כך היה רבי עקיבא לומד את המשנה, וכן ההלכה כדעתו.
ראוי לציין כי התפארת ישראל מבין שרבי עקיבא אינו חולק, אלא מבאר את פשט דברי רבי יהושע. לדעתו לא יעלה על הדעת שרבי יהושע יתיר להשתמש בכהות כדי לקזז את הבהירות, שהרי אלו תפוחים ותפוזים; ולפיכך אין רבי עקיבא אלא מסביר את כוונת רבי יהושע, שדבריו נאמרו דווקא כשאין ידוע אילו נפלו, ואז ניתן לכלול לביטול את הכהות ואת הבהירות כאחת. וכן הדין בגדולות וקטנות ובעגולות ומרובעות.
הערה חשובה לסיום:
הדוגמה שנקטנו לאורך כל הדרך - חמישים כהות וחמישים בהירות - אינה יכולה להתפרש כחמישים מדויקות מכל סוג, שכן אז ניתן היה פשוט לספור לאיזה מן הסוגים יש עתה חמישים ואחת ולגלות מה נפל. הכוונה היא שהיחס הוא כמחצה על מחצה בקירוב, ולפיכך נותר הספק במקומו, ואין כל דרך לברר על ידי פירוק התערובת וספירת היחידות הבודדות מה נפל לתוכה.