ד,ז. אנו עוברים כעת לנושא חדש, שילווה אותנו לאורך משניות רבות עד סוף הפרק הבא: דיני מדומע - תערובת המכילה תרומה או תרומת מעשר (ודינם שווה) יחד עם חולין.
הגדרת התערובת:
תערובת של 'מין במינו' היא תערובת של שני דברים שהם מאותו סוג ממש, כגון תאנים בתאנים או מיץ ענבים במיץ ענבים - בשונה ממיץ תפוחים שהתערב במיץ ענבים, שאינו מין במינו אלא שני סוגים שונים. בתוך תערובת של מין במינו יש להבחין בין שני מצבים:
יבש ביבש - החלקים הבודדים אינם נבלעים זה בזה. למשל ענבים שחלקם תרומה וחלקם חולין: כל ענב הוא יחידה בפני עצמה, וניתן להרים ענב בודד מן הערימה מבלי שהוא מתמזג עם חבריו.
לח בלח - נוזלים המתערבים זה בזה. למשל מיץ ענבים של תרומה שהתערב במיץ ענבים של חולין: כל כוס הנשאבת מן התערובת מכילה מעט מן החולין ומעט מן התרומה.
הכלל הרגיל בביטול תערובת:
מדאורייתא, בשני המקרים די ברוב פשוט כדי להתיר את הרכיב האסור. ענב אסור שנפל לתוך שני ענבים מותרים - כל שלושת הענבים מותרים. הרמ"א פוסק שאין לאוכלם בבת אחת בבליעה אחת, שהרי אז ודאי נאכל האיסור, אלא בזה אחר זה.
בתערובת לחה, מדרבנן אין די ברוב, אלא נדרש פי שישים מן המותר כנגד יחידה אחת של איסור: מיץ ענבים אסור שנפל למיץ ענבים מותר, נדרש פי שישים היתר כדי לבטלו.
חומרתה המיוחדת של תרומה:
בתערובת שיש בה תרומה, הקרויה מדומע, החמירו חכמים יתר על כן. תרומה אינה מאכל אסור מן הסוג הכללי, שכן הזר האוכלה חייב מיתה בידי שמים, ולפיכך העלו חכמים את הרף: אין די בשישים חלקים של היתר כנגד יחידת האיסור, אלא נדרשים מאה חלקים כנגד אחד.
לדיוק הדברים: תרומת מעשר היא אחוז אחד מן הכמות. אם היו מאה ענבים ואחד מהם הופרש לתרומת מעשר, וחזר ונפל לתוכם - נמצא ענב אסור אחד כנגד תשעים ותשעה מותרים, ולדברי הכול זו תערובת מדומע האסורה. וכן לדברי הכול, מאה ענבים מותרים כנגד ענב אסור אחד מתירים את התערובת, ודי להוציא ענב אחד ולתתו לכהן. נחלקו התנאים במשנתנו האם נדרשים מאה שלמים כנגד אחד, או שדי ביותר מתשעים ותשעה, ושלוש שיטות בדבר:
"תרומה עולה באחד ומאה" - שיטת רבי אליעזר, והיא ההלכה למעשה. לביטול התרומה נדרשים מאה ואחד בסך הכול: יחידה אחת של תרומה המעורבת במאה יחידות של חולין. תערובת כזו אינה אסורה עוד, ומוציאים ממנה אחת ונותנים לכהן מחמת תביעתו הממונית על אותה יחידה, שהרי היא הייתה שלו וקרויה ממון שבט - נכס הכהנים כולם. את המאה הנותרות אוכלים כמות שהן.
"במאה ועוד" - שיטת רבי יהושע. אין צורך במאה ואחד שלמים, אלא די בכך שיהיה בתערובת מעט יותר ממאה. תשעים ותשעה כנגד אחד, שהם מאה בסך הכול - אסור; אך מעט יותר מתשעים ותשעה כנגד אחד - מותר. מוציאים אחת לכהן, והתשעים ותשעה ומשהו הנותרים מותרים באכילה לזר. ואותה תוספת של "ועוד" - אין לה שיעור, וכל תוספת שהיא על תשעים ותשעה מספיקה.
"קב למאה סאה" - שיטת רבי יוסי בן משולם. ה"ועוד" אינו כמות זעירה כלשהי, אלא שיעור קצוב: קב למאה סאה, שהוא שישית, כלשון המשנה "שתות המדומע" - שישית מן הכמות הכוללת. כלומר נדרשים תשעים ותשעה ושישית של חולין כנגד יחידה אחת של תרומה כדי להתירה.
חישוב "קב למאה סאה":
סאה היא כשנים עשר ליטר, ונוח לדמותה למארז של שש בקבוקי שני ליטר, ואילו הקב הוא כבקבוק אחד של שני ליטר, דהיינו שישית מן הסאה. נמצא שנדרשת תוספת של קב, שישית, על מאה הסאים: מאה יחידות של סאה טעונות מאה ושישית בסך הכול, כלומר סאה אחת של תרומה המעורבת בתשעים ותשע ושישית יחידות של חולין, ואז כל התערובת מותרת לשיטת רבי יוסי בן משולם.
הלכה למעשה:
הירושלמי פוסק כשיטה האחרונה, אולם הרמ"א, השולחן ערוך, וכן סתם המשניות והתלמוד הבבלי, כולם נוקטים כשיטת רבי אליעזר של פי מאה. לפיכך בכל השיעורים הבאים בעניין תערובות ומדומע ננקוט תמיד שנדרש פי מאה חולין כנגד יחידה אחת של תרומה כדי שהתערובת תהיה מותרת, וכל פחות מפי מאה - התערובת אסורה.
וכיצד נוהגים בתערובת בפועל:
אם יש מאה ואחת יחידות בסך הכול - אחת תרומה ומאה חולין - מוציאים אחת ונותנים לכהן, והמאה הנותרות נאכלות בהיתר. אך אם היו תשעים ותשע בלבד ונפלה לתוכן אחת, ובסך הכול מאה, אין לאכול מן התערובת המדומעת כלום, שכן כל חלק ממנה נושא את חשש האיסור, ויש לתת את כל המאה לכהן. ואולם מותר למכור לכהן את התשעים ותשע היחידות, שהרי מבחינה ממונית חייב לו רק יחידה אחת: אם מחירה הרווח של תאנה הוא שקל, ובתערובת מאה תאנים, ימכור לכהן את כל המאה בתשעים ותשעה שקלים בלבד, שכן אינו רשאי לגבות ממנו את דמי אותה תאנה שהיא תרומה והייתה שייכת לו ממילא.