לפנינו משנה ח' בפרק י', ובה נמשך העיסוק בעניין כבישה והעברת טעם. כאן אין המדובר בתרומה כלל, אלא בהעברת טעם בין דגים טמאים לדגים כשרים הנכבשים יחדיו בחבית אחת. ייחודם של הדגים הוא בטעמם החזק והעז, ומשום כך עולה השיעור הנדרש של היתר כנגד איסור בתערובת.
שיטת תנא קמא:
המשנה עוסקת בחבית שנכבשו בה מיני דגים טמאים עם מיני דגים כשרים, וכל תכולתה סאתיים. סאה נוח לשער אותה כשישייה של בקבוקים בני שני ליטר, כלומר כשנים עשר ליטר, ונמצא שסאתיים הן כעשרים וארבעה ליטר, כשישה או שבעה גלונים.
אם באותם סאתיים מצויה אפילו כמות מועטת של דג טמא, "כמשקל עשרה זוז ביהודה, שהם חמש סלעים בגליל" - כלומר משקלם של עשרה מטבעות זוז ביהודה, השווים לחמישה מטבעות סלע בגליל - הכול אסור. יחס זה עולה לחלק אחד מתוך תשע מאות ושישים, וכל הנוזל שבכלי נאסר, משום שהדג הטמא נותן טעם חזק ביותר.
להלכה נפסק כשיטה זו, אלא שהשיעור מעוגל לאלף. למעשה, בהנחה שנשים בצד את שיטת הרמב"ם - ולדעת האשכנזים בוודאי, ולמעשה לדעת הכול - נדרש פי אלף היתר כנגד רכיב האיסור של דג טמא המעורב בתערובת.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק ואומר: "רביעית בסאתיים" - הסף הוא רביעית אחת, כשיעור כוס קידוש שהיא רבע לוג, בתוך סאתיים.
סדר המידות: מונחים אלו שימושיים ומוכרים, וראוי להכירם:
סאה - כשישייה של בקבוקים בני שני ליטר, והיא מתחלקת לשישה קבין.
קב - כבקבוק בן שני ליטר, והוא מתחלק לארבעה לוגין.
לוג - כחמש מאות סמ"ק, כבקבוק קולה קטן.
רביעית - רבע לוג, כמאה עשרים וחמישה סמ"ק. שיעור זה מכוון כמעט בדיוק לאמצע שבין שיטת רב משה, ואף שיטת רב חיים נאה, לבין שיטת החזון איש.
מן החישוב ההפוך עולה: בסאה אחת שישה קבין, שהם עשרים וארבעה לוגין, שהם תשעים ושש רביעיות. ובסאתיים - מאה תשעים ושתיים רביעיות. נמצא אפוא ששיטת רבי יהודה מצריכה מאה תשעים ושתיים פעמים כמות היתר כנגד האיסור בציר דגים כדי שהתערובת תהיה מותרת; ואם היחס הוא בדיוק אחד מתוך מאה תשעים ושתיים - עדיין אסור.
הרמ"א פוסק כרבי יהודה, אלא שהוא מעגל את השיעור למאתיים: מאתיים חלקים כנגד אחד - מותר, ופחות מכך - אסור.
שיטת רבי יוסי:
השיעור השלישי הוא של רבי יוסי, האומר: "אחד בשישה עשר" - הסף הוא חלק אחד מתוך שישה עשר, וצריך שיהיה יותר מחלק אחד בשישה עשר. מקורו של שיעור זה אינו ברור, ולא מצאנו מי שמבאר מניין נלקח מספר זה.
לסיכום: שלוש שיטות במשנה בשיעור ביטול טעמו של דג טמא בתערובת: תנא קמא - אחד מתוך תשע מאות ושישים; רבי יהודה - רביעית בסאתיים, כלומר אחד מתוך מאה תשעים ושתיים, והרמ"א מעגל למאתיים; ורבי יוסי - אחד בשישה עשר. ההלכה כתנא קמא, וזאת משום שטעמם של מי הים וציר הדגים חזק ביותר, ולפיכך נדרש פי אלף היתר כנגד האיסור כדי שהתערובת תהיה מותרת.