תרומות פרק ח', משנה ז'. לפנינו משנה נוספת העוסקת בדין גילוי - משקים שנתגלו - והפעם ביין. השאלה הנדונה היא האם מסננת המונחת על גבי כלי נחשבת ככיסוי, באופן שהמשקה שבכלי התחתון יישאר מותר אף שאין עליו כיסוי ממש.
המקרה:
הכלי העליון - מכיל את היין ומשמש כמשמרת (מסננת), והיין מתנקז ממנו כלפי מטה.
הכלי התחתון - כלי רגיל המקבל את היין המסונן.
השאלה היא אפוא: האם מותר לשתות מן הכלי התחתון, מחמת היותו מכוסה במסננת שעל גביו?
ובלשון המשנה: "המשמרת של יין - אסורה משום גילוי. רבי נחמיה מתיר".
לדעת תנא קמא, אף היין שבכלי התחתון אסור, שכן עדיין נחשב הוא מגולה: הנחש עשוי לשתות מן הכלי העליון, וארסו עלול לעבור דרך המשמרת אל הכלי התחתון.
רבי נחמיה, לעומתו, מתיר לשתות מן הכלי התחתון, ואין כאן חשש גילוי, משום שאין הארס עובר דרך המסננת. בטעם הדבר נאמרו שני הסברים:
הארס סמיך ואינו עובר דרך המסננת.
לפי הבנת הברטנורא - הארס צף למעלה, ומשום כך אינו יורד ועובר דרך המסננת.
לסיכום: להלכה אין נוקטים כדעת רבי נחמיה, אלא כתנא קמא. נמצא שבמקום שחל בו דין גילוי, אין המסננת מועילה כדי להתיר את המשקה שבכלי התחתון.