לפנינו משנה ז' בפרק ג' במסכת תרומות. במשנה הקודמת למדנו כי קיים סדר קבוע ומחייב בהפרשות: תחילה ביכורים, אחריהם תרומה, ולבסוף מעשר. משנתנו באה לברר את מקורו של סדר זה ואת טעמו.
מניין שהביכורים קודמים לתרומה:
שואלת המשנה: "ומניין שיקדמו ביכורים לתרומה" - מהו המקור בכתובים לכך שהביכורים צריכים לבוא לפני התרומה? והרי שניהם מכונים בכתובים באותם שני תארים עצמם, כלשון המשנה: "זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית". 'תרומה' פירושה ההפרשה המורמת, ו'ראשית' פירושה הראשון, ושני התארים חלים במידה שווה על התרומה ועל הביכורים כאחד. אם כן, מניין שהביכורים קודמים?
משיבה המשנה: "אלא יקדמו ביכורים שהן ביכורים לכל" - הטעם שהביכורים באים ראשונים נעוץ בשמם עצמו. ביכורים הם הפירות הראשונים, וכשם שהמילה 'בכור' מורה על הנולד ראשון, כך הביכורים הם הפירות הראשונים שבידי האדם. ומאחר שהם קודמים לכל השאר, מובן שראוי שיוקדמו גם בהפרשה לפני כל ההפרשות האחרות.
מדוע התרומה קודמת למעשר ראשון:
"ותרומה לראשון, שהיא ראשית" - מניין שהפרשת תרומה גדולה לכהן קודמת להפרשת מעשר ראשון הניתן ללוי? מפני שהתרומה נקראת בתורה 'ראשית', ואילו מעשר ראשון אינו נקרא כן. זוהי כוונת המשנה באומרה "שהיא ראשית": התרומה קרויה ראשית, ומעשר ראשון לא נקרא בתורה בשם זה.
מדוע מעשר ראשון קודם למעשר שני:
"וראשון לשני, שיש בו ראשית" - מניין שמעשר ראשון הניתן ללוי קודם למעשר שני הנשאר בידי הבעלים? משיבה המשנה שכך מסתבר מן הסברה: בתוך המעשר הראשון עצמו יש דבר הקרוי ראשית - היא תרומת מעשר, שאף היא צריכה לצאת לכהן, ואף היא מכונה תרומה כשם שהתרומה הגדולה מכונה תרומה וראשית. ומאחר שהמעשר הראשון מכיל בתוכו מדברי הראשית ומדברי התרומה, מסתבר שיוקדם למעשר שני, שאין בו כלום מדברי הראשית.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מקורו וטעמו של סדר ההפרשות. הביכורים קודמים לתרומה, אף ששניהם קרויים תרומה וראשית, משום שהם הראשונים לכל. התרומה קודמת למעשר ראשון, משום שהיא לבדה נקראת ראשית. ומעשר ראשון קודם למעשר שני, משום שיש בתוכו דבר של ראשית - תרומת מעשר - ואילו במעשר שני אין מדברי הראשית כלום.