תרומות פרק ג', משנה ו'. אנו ממשיכים ונכנסים לדיון חדש: סדרן הנכון של המתנות השונות הניתנות מן התוצרת החקלאית של האדם. משנתנו מתמקדת בארבעה שלבים, ושלושה מהם כבר מוכרים לנו: תרומה גדולה, מעשר ראשון ומעשר שני - ובשנים שאין בהן מעשר שני, מעשר עני.
מדוע אין המשנה עוסקת בתרומת מעשר:
תרומת מעשר היא מתנה שאין החקלאי שעיבד את השדה נותן אותה בהכרח, אלא הלוי המקבל את המעשר מן החקלאי. לפיכך אין הכרח בקביעת סדר זמנים מדויק להפרשתה: הפרשת תרומת מעשר בשעה שהוא מקבל את המעשר מוטלת על הלוי, ואילו על החקלאי מוטלת הפרשת מעשר שני - אך רק לאחר מעשר ראשון. אין זה חשוב, אפוא, מי מקדים: הלוי הנותן תרומת מעשר או החקלאי הנותן מעשר שני. ההכרחי הוא שתרומה גדולה, מעשר ראשון ומעשר שני (או מעשר עני, לפי העניין) יילקחו בסדר הזה.
היסוד הרביעי - ביכורים:
המשנה מוסיפה יסוד רביעי: ביכורים. זהו נושא בפני עצמו, ויש לו מסכת שלמה בשם ביכורים שנגיע אליה בעזרת השם בזמן הקרוב. הרעיון הבסיסי הוא שבשבעת המינים שבהם ארץ ישראל משתבחת - חיטה ושעורה, זיתים, תמרים, ענבים, תאנים ורימונים - נדרש האדם לקחת את הפירות והדגן הראשונים, המבשילים מוקדם מכול, להביאם לבית המקדש ולתתם לכהן, ושם נעשה בהם הליך מיוחד.
כיצד הדבר נעשה למעשה? נניח שאדם עוסק בייצור יין ויש לו כרמים. הוא יוצא מוקדם בעונה, מבחין באשכולות הענבים הראשונים המתחילים לצמוח, ומסמן אותם כמי שעתידים להינתן בבית המקדש כביכורים. הוא קושר חוט אדום סביב אותם אשכולות זעירים ומתפתחים, כדי שיוכל לזהותם כמה שבועות או חודשים לאחר מכן, בשעת הקציר, ואותם ענבים יהיו הביכורים. נמצא שהביכורים קודמים לתרומה גדולה, הבאה מאוחר הרבה יותר - לאחר סחיטת הענבים והבאתם כיין, כדי לתת את המנות לכהן, ללוי וכן הלאה. זהו, אם כן, השלב הראשון מכולם.
סדר ההפרשה:
ביכורים.
תרומה גדולה.
מעשר ראשון.
מעשר שני או מעשר עני.
המשנה קובעת שארבעת הדברים הללו צריכים להיעשות כסדרם. מי שאינו נוהג כן עשה שלא כשורה, שכן התורה מבקשת שייעשה הדבר לפי הסדר, והוא עובר על איסור לא תעשה. ואולם ההפרשה עצמה, ההכרזה שדבר זה יהיה מה שהוא נועד להיות, חלה בדיעבד אף שנעשתה שלא כסדר.
לשון המשנה:
"המקדים תרומה לביכורים" - הנותן את התרומה הגדולה לפני הביכורים.
"מעשר ראשון לתרומה" - המפריש מעשר ראשון ללוי לפני התרומה לכהן.
"מעשר שני לראשון" - הנותן מעשר שני, כלומר הדברים שיעלה עמם לירושלים, לפני שהפריש מעשר ראשון ללוי.
על כל אלה אומרת המשנה: "אף על פי שהוא עובר בלא תעשה" - אף שעבר על איסור מן התורה - "מה שעשה עשוי". הוא עשה את הדבר שאינו נכון ועבר על הלאו, אך מה שנעשה נעשה: המפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, אותו מעשר ראשון נעשה אכן מעשר ראשון עבור הלוי, וההפרשה חלה.
מקור הדין: "שנאמר: מלאתך ודמעך לא תאחר" - מלאות התבואה שלך והתרומה שלך לא תאחר. זו דרשה גמורה, ובה "מלאתך" מתייחס לביכורים ו"דמעך" לתרומה (וכבר ראינו מילה קרובה - 'מדומע'). את הפרטים הטכניים של אופן הדרשה נניח כאן, אך מובן שהכתוב מתייחס לביכורים ולתרומה ומלמד שיש לעשות את הדברים בסדר זה.
ראוי לציין כי אף שההפרשה חלה, יש לנהיגה שלא כסדר תוצאות נוספות, ובהן שלא יוכל לומר וידוי מעשרות בסוף עונת העיבוד.
זו המשנה, וזו ההלכה.