תרומות, פרק ד', משנה ו'. המשנה דנה בשאלה כיצד מכייל האדם את כלי המדידה שלו לצורך הפרשת המעשרות. שכן בתרומה גדולה די באומדן, אך מעשר ראשון חייב להיות עשירית מדויקת, ותרומת מעשר - עשירית ממנו, וכן הלאה. כיצד, אם כן, נעשה הדבר למעשה?
נמחיש זאת בקוטף תאנים: לאורך עונת הקיץ נעשות התאנים יבשות יותר, עסיסיות פחות וקטנות יותר, ככל שמתקדם הקיץ ופוחתים המים שבקרקע. כיצד היו נוהגים? היו ממלאים סל תאנים וסופרים כמה תאנים נכנסות בו. אם נמצאו בסל שמונים תאנים, נמצא שעל כל סל יש להפריש שמונה תאנים למעשר ראשון.
וכך בסוף הקציר: אם עלו בידו חמישה סלים של תאנים, מחשב הוא עשירית מהם - חמישה סלים כפול שמונה תאנים לכל סל, סך הכול ארבעים תאנים. חישוב זה יפה לכל מספר של סלים.
אלא שכאן מתעוררת הבעיה: מאחר שבמהלך הקיץ משתנה גודלן הממוצע של התאנים, יש למנות מחדש מפעם לפעם כמה תאנים נכנסות בכל סל, כדי להתאים את החישובים. השאלה היא באיזו תדירות, ועל כך באה המשנה ומלמדת שלושה זמנים בעונת הקציר שבהם יש להעריך מחדש את תכולת הכלי.
לשון המשנה:
"בשלשה פרקים משערין את הכלכלה" - בשלושה זמנים בעונת הקטיף יש להעריך כמה תאנים, למשל, נכנסות לתוך הסל:
"בבכורות" - בתחילת העונה, בפירות הראשונים.
"ובסייפות" - בסוף העונה, בפירות האחרונים.
"ובאמצע הקיץ" - בחלקה האמצעי של עונת הקטיף.
בכל אחד מן הזמנים הללו מחשב האדם כמה תאנים יש בכל סל, ועורך את חישוביו בהתאם.
שלוש דרגות בדיוק ההפרשה:
"המונה משובח" - הסופר את מספר התאנים ונותן עשירית מן הכמות הכוללת, כבדוגמה שלפנינו ארבעים תאנים מתוך חמישה סלים, ואינו מסתפק במתן חצי סל באומדן העין - הרי זה ראוי לשבח.
"והמודד משובח במינו" - המודד לפי נפח מעולה על המונה, שכן הוא מפריש כמות נפחית מדויקת.
"והשוקל משובח משלושתן" - המשתמש במאזניים ומפריש לפי משקל, זו הדרך הטובה והמדויקת שבכולן.
לסיכום: המשנה מלמדת כי כיול הכלי נעשה שלוש פעמים בעונה - בבכורות, בסייפות ובאמצע הקיץ - מפני שגודל הפירות משתנה במהלכה. עוד למדנו שלוש דרגות בדיוק ההפרשה: המונה, המודד והשוקל, כאשר ההפרשה לפי משקל היא האידיאלית, שכן בה ניתנת עשירית מדויקת ממש כראוי.