תרומות, פרק ד', משנה ה'. המשנה שלפנינו באה לדון בגבולו העליון של שיעור התרומה: עד כמה רשאי אדם להרבות ולתת. כבר למדנו שאין לתרומה גבול תחתון - מן התורה די בגרגיר אחד כדי לפטור את כל היבול מחובת תרומה; ומדרבנן נקבעו שיעורים: אחד משישים לכל הפחות, אדם רגיל נותן אחד מחמישים, ואדם נדיב אחד מארבעים מן היבול.
השאלה העומדת לפנינו היא מה הדין באדם המבקש לתת יותר מכך. האם קיים גבול עליון?
שלוש שיטות נאמרו בדבר, ופתיחת המשנה: "המרבה בתרומה" - כלומר אדם הרוצה לתת למעלה מן השיעור העליון של אחד מארבעים שנקבע.
שיטת רבי אליעזר - אחד מעשרה:
"רבי אליעזר אומר: אחד מעשרה" - עד עשירית מן היבול יכולה להיעשות תרומה גדולה, אך לא למעלה מכך. מקור השיעור: "כתרומת מעשר" - כשם שבתרומת מעשר מפרישים אחד מעשרה מן המעשר, כך המקסימום שניתן להכריז עליו כתרומה גדולה הוא אחד מעשרה מן היבול. "יותר מכאן" - המנסה לתת יותר מכך, אין הכרזתו מועילה על התוספת.
לדוגמה: היו לו מאה, וביקש להפריש שלושים ולהכריז על כל הערימה כתרומה גדולה. הכי הרבה שניתן לתת הוא עשרה, שהם עשירית מן המאה. נמצא שרק עשרה מתוך השלושים חלה עליהם שם תרומה גדולה, ואילו העשרים הנותרים נשארים טבל רגיל שלא הופרש ממנו.
כאן מתעוררת בעיה מעשית: מבין השלושים אין ידוע מי מהם התרומה ומי הטבל. לפיכך עליו למצוא תוצרת אחרת שלא הופרשו ממנה מעשרות, שתוכל לשמש כמעשר, ולהכריז על העשרים הנותרים כתרומת מעשר על אותה כמות. במילים אחרות, מאחר שאין בידו דרך לקבוע אילו עשרה הם התרומה הגדולה ואילו עשרים אינם, עליו להפוך את כל הערימה לתרומה ותרומת מעשר, על ידי הבאת ערימה נוספת שעליה יקצה את תרומת המעשר שבשלושים.
זהו שאומרת המשנה: "יעשנה תרומת מעשר למקום אחר" - עליו למנות את העשרים הנותרים שבדוגמה זו כתרומת מעשר ממקום אחר.
שיטת רבי שמעון - מחצה על מחצה:
"רבי שמעון אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה" - לדעתו רשאי אדם לתת עד מחצית מכל יבולו כתרומה גדולה. מקור הדבר מן הפסוק המחייב לתת את ראשית היבול: "ראשית דגנך". מכאן הוא למד שאין החלק הראשון, הוא חלק התרומה, יכול להיות מרובה מחלק הדגן, הוא החלק שאינו תרומה; ועל כרחך שהיחס לכל היותר הוא מחצה על מחצה.
שיטת רבי טרפון ורבי עקיבא:
"רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים" - כל עוד משייר אדם חלק כלשהו שאינו תרומה אלא חולין, חלה הכרזתו על התרומה הגדולה בכל שיעור שהוא. לפיכך יכול אדם לתת תשעים ותשעה אחוזים ויותר מיבולו כתרומה גדולה, ובלבד שישאיר חלק כלשהו שאינו תרומה גדולה, ודי בכך שתחול ההכרזה. וכן ההלכה, כרבי טרפון ורבי עקיבא.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שלוש השיטות בגבולה העליון של התרומה - רבי אליעזר המגבילה לאחד מעשרה כתרומת מעשר, ומעבר לכך יעשנה תרומת מעשר למקום אחר; רבי שמעון המתיר עד מחצה חולין ומחצה תרומה מלשון "ראשית דגנך"; ורבי טרפון ורבי עקיבא הסוברים שכל שיעור חל, ובלבד שישייר חולין - וכמותם נפסקה ההלכה.