משנה ד' בפרק ב' במסכת תרומות עוסקת בהפרשת תרומה בין המינים: מאיזה מין ומאיזו איכות רשאי אדם להפריש.
"אין תורמין ממין על שאינו מינו":
אין להפריש תרומה ממין מאכל אחד על מין מאכל אחר, אלא כל מין ומין טעון הפרשה בפני עצמו. כיצד? היו לפניו כלי של חיטים וכלי של שעורים, ובכל אחד מהם חמישים כוסות - עליו להפריש כוס אחת מן החיטים וכוס אחת מן השעורים. הפריש שתי כוסות של חיטים עבור שניהם, אף ששניהם דגן, לא יצא ידי חובתו.
"ואם תרם, אין תרומתו תרומה" - ההפרשה אינה חלה כלל, ועליו לשוב ולהפריש כדין.
"כל מין חיטים אחד":
כל זני החיטה נחשבים מין אחד, ולפיכך תורמים מזה על זה. אף שהחיטה אינה מוכרת לנו על שלל זניה, הכלל נוהג גם בפירות המצויים בידינו: זני אורז שונים או זני תפוחים שונים - כולם מין אחד לעניין זה.
"כל מין תאנים וגרוגרות ודבלה אחד":
בימי המשנה הגיעו התאנים אל השולחן בשלוש צורות נפרדות:
תאנה - הפרי הטרי.
גרוגרת (ברבים: גרוגרות) - תאנה מיובשת, טעימה פחות מן הטרייה אך מתקיימת זמן רב הרבה יותר.
דבלה - תאנים דחוסות זו בזו, כעין עוגת תאנים מרוסקת. זו צורת ביניים: טעימה מן הגרוגרת, ומתקיימת יותר מן התאנה הטרייה.
שלוש הצורות הללו נחשבות מין אחד. לפיכך, אם היו לפניו חמישים ליטראות מכל אחת מהן, רשאי להפריש שלוש ליטראות מאחת מהן על כולן.
מאיזו מהן ראוי להפריש?
"כל מקום שיש כהן" - "תורמין מן היפה", כלומר מן המשובח והטעים ביותר: מן התאנים הטריות.
"כל מקום שאין כהן" - "תורמין מן המתקיים". כשאין כהן מצוי, ואין ודאות שיגיע אל התרומה קודם שתתקלקל, מפרישים מן הסוג שיחזיק מעמד לאורך זמן: מן התאנים המיובשות.
התנא קמא, שההלכה כמותו, מודה כמובן לדרישת התורה "חלבו" - לתת מן המשובח ביותר; אלא שלדעתו יש להתמקד במה שיקבל הכהן בפועל. אף שבשעת ההפרשה התאנה הטרייה היא מתנה טובה מן המיובשת, הרי בשעה שתגיע לידי הכהן - לאחר זמן - תהיה התאנה המיובשת משובחת ממנה בהרבה, שכן הטרייה תתקלקל עד אז. לפיכך מפרישים מן הסוג שיהיה המשובח ביותר בהגיעו לידי הכהן.
דעת רבותא:
רבותא חולק ואומר: "לעולם הוא תורם מן היפה". לדעתו יש להפריש תמיד מן המשובח ביותר, ואם לא יספיק הכהן לקבלה קודם שתתקלקל - יהיה מה שיהיה, אין זה מעניינו של הנותן. שכן התורה מבקשת שייתן אדם מן המשובח שלו, כביטוי להכרת הטוב ולתודה לה' ולהשבת דבר מה בחזרה; ובמקרה זה הוא נותן לכהן, שהוא כשלוחו של ה'. הדגש הוא אפוא על הנותן ולא על הכהן המקבל.
להלכה: נפסק כתנא קמא - מפרישים את מה שיהיה המשובח ביותר בשעה שיקבלו הכהן. אם הכהן מצוי ונפוץ, ייתן מן הפרי הטרי; ואם אינו מצוי, יפריש מן התאנה המיובשת, שתחזיק מעמד עד שיגיע הכהן לעירו לקבל את התרומה.