תרומות, פרק א', משנה ג'. במשנה הראשונה מנינו חמש קטגוריות של אנשים שאינם רשאים לתרום, ואף אם עשו כן אין תרומתם תרומה, ואחת מהן היא הקטן. לדעת התנא של אותה משנה, אין אדם נחשב בוגר ואינו ממלא את דרישת הכתוב להיות "איש", אלא אם כן נתקיימו בו שני תנאים:
גיל כרונולוגי: לבנים - שלוש עשרה שנה; לבנות - שתים עשרה שנה.
תחילת הבשלות הגופנית: הנמדדת בדרך כלל בהופעת שתי שערות.
זוהי שיטת תנא קמא. במשנתנו נביא שתי דעות החולקות עליו, הסוברות כי אף בטרם הגיע הקטן לשני אבני הדרך הללו - הגיל והופעת סימני הבגרות - עדיין ביכולתו להפריש תרומה באופן תקף.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "קטן שלא הביא שתי שערות" - קטן שסימני ההתבגרות הגופניים עדיין לא הופיעו בו, ואף על פי כן תרומתו תרומה. אם הפריש, ההפרשה מועילה, המאכל הותר באכילה, ואותו חלק שהופרש נאסר לכל אדם ומוגבל לאכילת כהנים בלבד.
רוב הלומדים מבינים את דברי רבי יהודה - וכך נראה עיקר הפירוש - שמדובר בילד שכבר הגיע לגיל הכרונולוגי: הבן בן שלוש עשרה והבת בת שתים עשרה, אך טרם הגיעו לתחילת הבשלות הגופנית. לא הופיעו שערות ערווה, וכן שאר הסימנים המצויים אצל בנות, ובכל זאת סובר רבי יהודה שדי בכך כדי שההפרשה תהיה תקפה. טעמו הוא שרבי יהודה אינו דורש את הביטוי "כל איש" שבפסוק העוסק בתרומה למשכן כמיעוט קטנים.
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי מקל אף יותר: "אם עד שלא בא לעונת הנדרים - אין תרומתו תרומה, ומשבא לעונת הנדרים - תרומתו תרומה". כל עוד לא הגיע הקטן לגיל הנקרא 'עונת הנדרים', התקופה שבה אדם יכול להחיל נדר, אף אינו יכול לתרום. אך משהגיע לעונת הנדרים - תרומתו תרומה.
לפי רבי יוסי, קיים גיל שהוא שנה אחת לפני בר או בת המצווה, כלומר הנער לאחר יום הולדתו השנים עשר והנערה לאחר יום הולדתה האחד עשר, שבו אנו מניחים כי הם יודעים על מה הם מדברים ובכוחם להחיל נדר. הם יכולים לומר שדבר מסוים אסור עליהם כאילו היה קרבן - להביט בעט ולומר שעט זה אסור עליי כקרבן - והנדר חל, וחל מדאורייתא, עד שאותו ילד שהצהיר על הנדר אינו רשאי ליהנות מן העט.
מכאן סובר רבי יוסי באותו אופן: אדם שנה לפני בר המצווה שלו יכול להחיל נדר ולתת לחפץ מעמד של קדושה כאילו היה קרבן; ובאופן דומה בכוחו להחיל קדושה קלה של הקדש - ליצור בדבר מאכל מעמד של תרומה הניתנת לכהן. יכולת זו נתונה לו כבר בשנה שלפני היותו בר מצווה או בת מצווה. אף רבי יוסי אינו דורש ש"כל איש" בא למעט קטנים, ולדעתו אותו מסלול המועיל להחלת נדרים מועיל אף להחלת תרומה.
להלכה:
הברטנורא פוסק כדעת רבי יוסי, ובכך הולך בעקבות הרמב"ם, וכן המחבר הולך בעקבות הרמב"ם - ולפיכך לבני ספרד ודאי שזהו הדין. הגר"א חולק ולומד שההלכה כתנא קמא, וה'דרך אמונה' לרבי חיים קנייבסקי מביא את הגר"א וכן אחרונים רבים הנוטים לצדו. לפיכך נראה שלבני אשכנז יש להחמיר ולהניח כי בלא בר מצווה או בת מצווה שלמים אין להפריש תרומה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים בשאלה מאיזה שלב יכול קטן להפריש תרומה: תנא קמא מצריך גיל וסימני בגרות כאחד; רבי יהודה מכשיר את מי שהגיע לגיל אף שטרם הביא שתי שערות; ורבי יוסי מקדים עוד יותר ומכשיר את מי שהגיע לעונת הנדרים - שנה לפני בר או בת המצווה - שהרי כוח החלת הנדר הוא גם כוח החלת התרומה. להלכה נחלקו הפוסקים: הרמב"ם, הברטנורא והמחבר כרבי יוסי, ואילו הגר"א ואחרונים רבים כתנא קמא.