תמיד, פרק ג', משנה ו'. הפרק הזה הולך צעד אחר צעד אחר סדר עבודת הבוקר בבית המקדש, והגענו עתה לרגע שלפני שחיטת קרבן התמיד. שני כוהנים עדיין מצפה להם עבודה בפנים, והמשנה מכניסה אותם לפני כל השאר.
"מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין": שני הכוהנים שזכו בפייס, האחד לדישון מזבח הזהב שעמד בפנים והאחד להטבת הנרות, נכנסו לפני האחרים. כיוון שעבודתם נקבעה לפני שחיטת התמיד, לא היה טעם שיעמדו ויחכו; הם הקדימו והלכו אל ההיכל, האולם שבו היו המנורה ואותו מזבח פנימי.
ארבעת הכלים
"וארבעה כלים בידם": הם נשאו עמם ארבעה כלי מקדש. הראשון הוא "הטני", הסל שבו אוספים את אפר המזבח הפנימי. השני הוא "הכוז", הכד שבו נאספו האפר ושמן המנורה שנותר. ואחר כך "ושני מפתחות", שני מפתחות, שהיו דרושים כדי לפתוח את הדלתות ולהיכנס להיכל עצמו.
עכשיו המשנה מתארת כל אחד מהם.
הטני
"הטני דומה לתרקב גדול": המשנה מדמה את הטני לתרקב גדול, כלי מדידה שמכיל שלושה קבין וצורתו כסל בעל פה רחב. הטני היה "של זהב", עשוי זהב, ו"מחזיק קבין וחצי", מכיל קב וחצי קב, כלומר קטן במקצת מן התרקב שאליו הוא מדומה.
הכוז
"והכוז דומה לקיתון גדול": הכלי שקיבל את הפתילות השרופות ואת שמן הנרות שנותר היה נראה כקיתון גדול במיוחד, וגם הוא היה "של זהב", עשוי זהב.
שני המפתחות
"ושני המפתחות": שני המפתחות שימשו לפתיחת פתח ההיכל, ושניהם לא היו מסוג אחד. "אחד יורד לאמת השחי": אחד המנעולים היה קבוע בצדה הפנימי של הדלת, במקום שאין יד העומד מבחוץ מגיעה אליו. נעשה בדלת נקב צר, והכוהן היה מכניס בו את זרועו ושוקע פנימה עד בית השחי, ורק משם היה יכול לאחוז במנעול ולסובב את המפתח כדי לפתחו.
"ואחד פותח כיון": המנעול השני היה במקומו הרגיל, ונפתח מיד, בלי תחבולה מיוחדת ובלי שום מאמץ יוצא דופן.