תמיד, פרק ג, משנה ה. עד כאן ליווה אותנו הפרק בעקבות הכוהנים בעבודות הראשונות של הבוקר בבית המקדש, וכאן אנו מגיעים סוף סוף לקרבן התמיד עצמו. המשנה מתארת כיצד נשחטה הבהמה, כיצד הופשט עורה, וכיצד חולקה לאיברים שיועלו אחר כך למזבח. ואגב כך היא מראה לנו בדיוק היכן בעזרה התבצעה עבודה זו: במקום המטבחיים.
הבאת הבהמה לבית המטבחיים
"מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחיים": הכוהן שזכה בפיס בשחיטת התמיד היה אוחז בבהמה ומוליך אותה עמו אל בית המטבחיים, הוא מקום החיתוך והניתוח.
"ומי שזכו באברים הולכין אחריו": אותם כוהנים שזכו בפיס להעלות את האיברים למזבח היו הולכים אחריו. ולא כמלווים בלבד: בשעה שהפילו את הבהמה לשוחטה, הם היו מסייעים להחזיק אותה במקומה.
היכן היה בית המטבחיים
"בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח": המקום שבו חתכו את הבהמה לאיבריה היה בצדו הצפוני של המזבח.
"ועליו שמונה עמודים ננסין": באותו מקום עמדו שמונה עמודי אבן נמוכים, עמודים קצרים, ומכאן כינוים "ננסין", כלומר גמדיים.
"ורביעית של ארז על גביהן": על ראשו של כל עמוד מעמודים אלה הונחה קורה מרובעת של עץ ארז. הקורות לא היו מחוברות לעמודים; כובדן הרב לבדו החזיק אותן במקומן בחוזקה.
האונקליות ושולחנות השיש
"ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן": בכל אחת מקורות הארז האלה היו קבועים אונקליות, כלומר ווים עשויים ברזל.
"ושלושה סדרים היה לכל אחד ואחד שבהן תולין": בכל קורה היו שלושה סדרים של ווים אלה, סדר מעל סדר. עליהם היו תולים את הבהמות, תלויות ברגליהן האחוריות וגבן כלפי חוץ, ובאותה שעה הפשיטו הכוהנים את עורן וחתכו אותן לאיבריהן.
"ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים": הפשטת העור נעשתה על גבי שולחנות של שיש, שעמדו ברווחים הפתוחים שבין עמוד לעמוד.