מסכת תמיד, פרק ג, משנה ז. הפרק הזה מלווה את סדר עבודת הבוקר שלב אחר שלב, והמשנה שלפני שלנו הותירה את הכוהנים ברגע הכניסה להיכל. היא תיארה את הדלת הצדדית הצרה שדרכה נכנסו ואת הסידור המיוחד שנעל אותה: שני מנעולים נפרדים, כשאת השני יכול היה הכוהן לשחרר רק בהכנסת זרועו לחריץ שנחצב בכותל. משנתנו משלימה את התמונה. היא מספרת מה היה מסלולו של הכוהן לאחר שעבר באותה דלת צדדית, וכיצד פתח מתוך הבניין את השער הגדול. הטעם לדרך העקיפה מובן: פתחו הראשי של ההיכל היה מוגף מבפנים, ולכן איש מן העומדים לפניו לא היה יכול לפתחו, והיה צריך להגיע אליו מבפנים בדרך אחרת.
"בא לו לפשפש הצפוני": הכוהן שבו מדובר הוא זה שהגורל הטיל עליו את דישון המזבח הפנימי, מזבח הזהב העומד בתוך ההיכל. הוא הגיע אל השטח שלפני ההיכל ופנה אל הדלת הקטנה שנקבעה בכותל, בצדו הצפוני של השער הגדול.
"ושני פשפשין היו לו לשער הגדול": לשער הגדול היו שני פשפשים, דלתות קטנות שנבנו לצדו, "אחד בצפון ואחד בדרום": אחד בצדו הצפוני ואחד בצדו הדרומי. הביטוי "שער הגדול" הוא כינויו של הפתח הראשי של ההיכל, ושני הפתחים הקטנים הללו עמדו משני צדדיו.
הפתח הדרומי שלא נכנסו בו מעולם
"שבדרום לא נכנס": בפשפש הדרומי לא נכנס, "בו אדם מעולם": שום אדם, בשום זמן. הוא פשוט לא נפתח כלל. "ועליו הוא מפורש": ועל אותה דלת עצמה נאמר דבר מפורש, "על ידי יחזקאל": על ידי יחזקאל הנביא. הקדוש ברוך הוא אומר לו: "השער הזה סגור יהיה": השער הזה יישאר סגור, "לא יפתח, ואיש לא יבא בו": לא ייפתח, ואיש לא ייכנס דרכו, "כי ה' אלקי ישראל בא בו, והיה סגור": לפי שה' אלוקי ישראל נכנס בו, ולכן יעמוד סגור. אותו פתח היה מיוחד, כביכול, לשכינה, ועל כן נשאר נעול תמיד. מכאן שהפשפש שבו השתמשו למעשה היה זה שבצפון.
המסלול בתוך הבניין
"נטל את המפתח ופתח את הפשפש": הכוהן, כשהוא עומד באולם, אולם הכניסה שלפני ההיכל עצמו, השתמש במפתח לפתיחת המנעול הראשון של הפתח הצפוני, ואחר כך טיפל במנעול השני באופן שתואר במשנה הקודמת, כשהוא מכניס את ידו דרך הכותל ומשחרר אותו.
"נכנס לתא": הוא נכנס אל התא, החדר הקטן. לאחר שעבר את הפשפש הלך במסדרון שהביא אותו אל חדר קטן שנבנה לאורך צדו הצפוני של הבניין. "ומן התא אל ההיכל": ומאותו חדר פנימה: הוא פנה לדרום והמשיך במעבר נוסף שנפתח אל ההיכל עצמו. "עד שהוא מגיע לשער הגדול": והלך עד שעמד ליד השער הגדול.
"הגיע לשער הגדול, העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו": כשהגיע אל השער הגדול, הסיט את הבריח ושחרר את המנעולים, ופתח אותו. כל זה נעשה מבפנים, וזו בדיוק הסיבה שהיה צורך בכל הדרך העקיפה.
שתי מערכות דלתות
השער הגדול עמד במרכז הכותל המזרחי של ההיכל, והיו לו שתי מערכות דלתות זו אחר זו בתוך עובי הכותל, אחת בצד המערבי ואחת בצד המזרחי. הכוהן, שעמד עתה בתוך ההיכל, פתח תחילה את הדלתות הפנימיות שבצד המערבי, ואחר כך המשיך ופתח את הדלתות החיצוניות שבצד המזרחי.
התיאורים הללו קשה מאוד לדמיין מתוך מילים בלבד. אם יש בידכם תרשים או תוכנית טובה של בית המקדש, כדאי מאוד לעיין בהם לצד המשנה, שכן הכתוב מתאר פרטי אדריכלות מדויקים ביותר.
האות לשחיטה
כששני זוגות הדלתות עמדו פתוחים, ההיכל היה פתוח לגמרי. "ולא היה השוחט שוחט": הכוהן שנתמנה לשחיטה לא היה מתחיל, "עד שהוא שומע קול": עד שהיה שומע את קול, "שער הגדול שנפתח": השער הגדול בהיפתחו. אותו רעש היה האות שלו לשחוט את קורבן התמיד, ואם נשחט תמיד בשעה שדלתות ההיכל היו עדיין סגורות, היה פסול.