תמיד, פרק ג, משנה ד. הפרק כולו מוליך אותנו אחר הכוהנים בשעות הראשונות של הבוקר בבית המקדש: הפייסות, פתיחת השערים, סילוק הדשן מעל המזבח, ועכשיו ההכנות האחרונות לפני שחיטת קורבן התמיד של שחר. הכבש כבר הוצא. הכול מוכן, חסרים רק הכלים ומבט אחד אחרון בבהמה עצמה.
הכניסה ללשכת הכלים
"נכנסו ללשכת הכלים", נכנסו אל החדר שבו נשמרו כלי השרת. בבית המקדש הוקצה חדר לאחסון כל כלי שנדרש לעבודה. חלק מן הכלים, כפי שלמדנו, עמדו בקבע בעזרה והיו מזומנים לנטילה מיד; כל השאר נשמרו במחסן הזה.
"והוציאו משם תשעים ושלושה", הוציאו משם תשעים ושלושה, "כלי כסף וכלי זהב", כלים של כסף וכלים של זהב. הם הועברו והונחו על השולחן שעמד בצד המזבח החיצון, כדי שלא יצטרכו להביא אף כלי אחד בעיצומה של העבודה. כל המספר הזה נדרש כדי שעבודת קורבן התמיד תיעשה בדיוק כהלכתה.
כוס זהב של מים
"השקו את התמיד", השקו את כבש התמיד מים, "בכוס של זהב", בכוס עשויה זהב. בגמרא נמסר טעם מעשי: בהמה ששתתה מעט לפני השחיטה קל בהרבה להפשיט את עורה, שכן העור נפרד מן הבשר בנקל. ומדוע תהיה הכוס של זהב? משום נוי הקורבן, ביטוי ליוקר שיש בקורבן הזה.
בדיקה אחרונה לאור האבוקות
קורבן צריך להיות נקי מכל מום. בהמה שיש בה מום אינה עולה על המזבח כלל. לפיכך הופרש הכבש ארבעה ימים לפני הקרבתו, ובמשך הימים האלה נבדק שוב ושוב כדי לוודא שלא נולד בו מום.
אף על פי כן שונה משנתנו שנעשתה בדיקה נוספת: "אף על פי שהוא מבוקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות". הכבש כבר נבדק בערב שלפני כן, ובכל זאת, בעוד חשוך, לפני עלות השחר, עברו עליו הכוהנים פעם נוספת לאור להבות האבוקות ואישרו שהוא כשר להקרבה.