תמיד, פרק ג, משנה ג. הפרק הזה מלווה את הכוהנים מן הרגע שבו הוכרעו הפייסות ועד לפעולות הראשונות של עבודת הבוקר. במשנה הקודמת נשלח כוהן לעלות ולצפות אם הגיע אור הבוקר, וחזר והודיע שהאיר פני המזרח. עכשיו, לאחר שהתברר שעלה השחר, אפשר להתחיל בעבודה, והדבר הראשון הוא הבאת הבהמה עצמה.
"אמר להם" הממונה על העבודה: "צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים". הכוהנים היו מכונסים יחד בלשכת הגזית, ועל פי ההוראה הזאת היה אחד מהם יוצא אל המחסן שבו הוחזק הצאן, ובוחר בהמה לקורבן התמיד של שחרית.
"והרי לשכת הטלאים הייתה במקצוע צפונית מערבית": אותו מחסן היה בפינה הצפונית מערבית של בית המוקד, אולם האש שכבר פגשנו בו במשנה הראשונה של המסכת שלנו. מכיוון שבית המוקד הוזכר כאן אגב הטלאים, המשנה עוצרת ומונה גם את שאר החדרים שהיו באותו בניין עצמו.
"וארבע לשכות היו שם"
ארבע לשכות היו בבית המוקד, אחת בכל אחת מארבע פינותיו.
"אחת לשכת הטלאים" - לשכת הטלאים שהוזכרה כרגע, שבה הוחזקו הבהמות מוכנות ומזומנות לקורבן התמיד.
"ואחת לשכת החותמות" - לשכת החותמות, שתפקדה כמעין דלפק תשלומים. כל מי שהביא קורבן בהמה היה חייב להביא עמו גם את הסולת והיין של הנסכים, ואפשר היה לקנות אותם מן המקדש עצמו. הבעלים היה נכנס ללשכה הזאת, משלם את כספו ומקבל חותם מוטבע שסומן בו סוג הקורבן שהוא מביא. לפי אותו סימן ידע הממונה שחילק אחר כך את הנסכים מהן בדיוק מידות הסולת והיין שאותו קורבן טעון, והבעלים היה הולך למקום אחר במקדש כדי לקבל אותן.
"ואחת לשכת בית המוקד" - לשכת האש עצמה, שבה הייתה אש דולקת בכל שעות היום והלילה. כוהן שנטמא וטבל במקווה היה נכנס לשם אחר כך כדי להתחמם.
"ואחת לשכה", ועוד לשכה אחת, "שהיו עושין בה לחם הפנים", החדר שבו נאפה לחם הפנים. שנים עשר חלות היו נערכות בכל שבת על השולחן שעמד בעזרה, והן היו מונחות שם כל השבוע עד השבת הבאה, שאז באו חלות חדשות במקומן. הקדוש ברוך הוא עשה נס שלא התעפשו לעולם, והחלות שהוסרו היו נאכלות לכוהנים. באותו חדר קטן שבאולם האש היו עושים אותן.