תמיד, פרק א, משנה ג. הפרק שלנו מלווה את הכהנים בשעות המוקדמות ביותר של היום בבית המקדש: היכן ישנו, כיצד שמרו, וכיצד נערך הפַּיִס כדי לקבוע מי יעשה את תרומת הדשן, הוצאת האפר מן המזבח. עכשיו, לאחר שנבחר הכהן לעבודה הראשונה הזאת, פונה המשנה לתאר מה קרה מיד אחר כך, עוד לפני שהתחילה עבודה כלשהי.
הכהן הממונה לא שלח את כולם היישר לעבודתם. תחילה הוציא את כל חבורת הכהנים לסיבוב בעזרה, כדי שאפשר יהיה לבדוק את כל השטח ולוודא שהכול כשורה לפני שתתחיל עבודת היום.
פתיחת השער
הוא נטל את המפתח בידו ופתח את הפשפש, הפתח הקטן שבבית המוקד, הלשכה שבה לנו הכהנים במשך הלילה. דרך אותו פתח עבר מן האולם אל תוך העזרה עצמה, ושאר הכהנים נכנסו אחריו.
בידיהם נשאו שתי אבוקות של אור. עדיין היה חושך בחוץ, והאבוקות שימשו לצורך פשוט ומעשי: להאיר את הדרך שלפניהם, כדי שהחבורה תוכל לראות את העזרה בעודם עוברים בה.
שתי כתות, שני כיוונים
משנכנסו, נחלקו הכהנים לשתי כתות. כת אחת יצאה לדרכה תחת האכסדרה המקורה שלאורך צדה המזרחי של העזרה, והכת השנייה הלכה לאורך המקום המקורה שבצד המערבי. המשנה מתארת במה עסקו בשעת הליכתם: "היו בודקין והולכין", הם היו בודקים והולכים. לא היתה זו הליכה סתמית בעזרה. הם סקרו את כל ההיקף החיצוני, ובדקו שכל אחד מן הכלים, כלי הקודש של בית המקדש, מונח במקומו הראוי לו ושדבר אינו חסר או פגום.
הפגישה בלשכת עושי חביתין
כל כת המשיכה בצדה עד ששתיהן הגיעו לאותו יעד: הלשכה שבצד המזרחי של העזרה שבה היו מכינים את החביתין. החביתין היא מנחת הסולת היומית של הכהן הגדול, אותן חלות שהיה מביא בכל יום ויום בלי יוצא מן הכלל.
כששתי הכתות נפגשו שם, לאחר שכל אחת השלימה מחצית ההיקף, דיווחו זו לזו. המשנה מוסרת את לשונם: "שלום, הכל שלום", שלום, הכול תקין. כל צד מצא את כלי מחציתו בעזרה בדיוק במקומם.
הפעלת החביתין
משנסתיימה הבדיקה, החלה עבודת היום מיד. מינו מתוכם כהנים לעשות את החביתין, והם העמידו את המים להתחמם, כדי שאפשר יהיה להכין כראוי את מנחת הכהן הגדול.