תמיד, פרק ו, משנה ב. הפרק הזה מלווה את הכוהנים אל תוך ההיכל, אל השלבים האחרונים של עבודת הבוקר. המשנה הקודמת עסקה בנרות המנורה. עכשיו, לאחר שהנרות טופלו, פונה המשנה אל הגחלים שהוכנסו פנימה כהכנה לקטורת.
"מי שזכה במחתה": למדנו קודם במסכת על הפייסות שחילקו את העבודות השונות בין הכוהנים, ואחת מהן זיכתה כוהן במחתה, הכף שבה הביאו את הגחלים לקטורת. עליו היה לאסוף את הגחלים הלוחשות ולשאת אותן, במחתת הזהב, מבחוץ אל ההיכל.
ממשיכה המשנה: "צבר את הגחלים", שפך אותן וערם אותן, "על גבי המזבח", על המזבח הפנימי, מזבח הזהב שעמד בתוך ההיכל עצמו.
"ורידדן בשולי המחתה": ואחר כך שיטח את אותן גחלים, ודחק אותן בתחתית המחתה. הטעם מעשי ונאה: הקטורת עמדה להינתן על הגחלים הללו, וערמה גבוהה ולא אחידה הייתה מאפשרת לסממנים להישמט ולהתגלגל. מרבד גחלים ישר החזיק את הקטורת במקומה.
"וישתחווה ויצא": כדרכם של הכוהנים שעבדו לפניו, השתחווה ויצא מן ההיכל, ונטל עמו את המחתה שנתרוקנה.