טהרות, פרק י', משנה ו'. הפרק כולו עסק בענבים, ביין ובבית הגת, ובדרכים שבהן המשקה מוליך טומאה אל היין. משנתנו חותמת את הפרק במקרה של ספק: דבר קטן ובלתי מורגש אולי נפל אל היין, ואולי לא נפל.
המקרה
לשון המשנה: "מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור", אדם עמד ודיבר על שפת בור היין. הברטנורא מעיר שהבור הזה עשוי מטיח, ובור מטויח אינו מקבל טומאה מצד עצמו, ולכן כל השאלה כאן היא רק על היין המתכנס לתוכו.
"וניתזה צינורה מפיו", ותוך כדי דיבורו ניתז מפיו נטף של רוק. אם האדם טמא, רוקו מוליך עמו טומאה. אילו ראינו שהרוק נפל אל הענבים, הדין היה פשוט: היין טמא. ואילו ראינו שנפל מחוץ לבור, גם זה היה פשוט: היין נשאר טהור.
ההלכה
אלא שהמקרה שלנו אינו לא זה ולא זה. "ספק הגיע לבור, ספק לא הגיע", ספק ממש הוא אם הרוק הגיע אל הבור או לא. ופסק המשנה: "ספיקו טהור", בספק כזה היין טהור. מסתבר יותר שהרוק פגע בשפתו החיצונה של הבור ולא הגיע אל תוך היין עצמו.
סיום שקט לפרק, ותזכורת לדרכן של הלכות טומאה וטהרה ביחס לספק: במקום שלא הוברר דבר בבירור, אין אנו מחפשים אחר הטומאה.