טהרות, פרק ב, משנה ה. משנה זו חותמת סדרה קצרה של משניות המשרטטות את דרגות הטומאה בסוגי אוכל שונים, ועוקבות אחר שרשרת הטומאה כדי לראות כמה דרגות היא מהלכת ובאיזו דרגה האוכל טהור לגמרי. כל אחת מן המשניות הללו מסתיימת באוכל שנשלה ממנו כל טומאה, ולכן מותר לאכלו יחד עם נזיד של קודש. כאן אנו מגיעים לקודש עצמו, ובו השרשרת נמשכת דרגה אחת יותר מאשר בתרומה.
המשנה פותחת: "הראשון והשני והשלישי שבקודש, טמאים ומטמאין". בקודש שלוש דרגות שלמות טמאות בעצמן וגם מסוגלות להעביר את טומאתן הלאה. כל אחת מהן מטמאה את דבר הקודש הבא שהיא נוגעת בו, וכך נמשכת השרשרת עוד צעד.
ואחר כך: "הרביעי פסול ולא מטמא". הערה על נוסח: הגירסה הנדפסת כאן היא פוסל, כלומר שהוא פוסל אחרים, אבל כמו במשנה הקודמת הגירסה הנכונה כמעט בוודאי פסול. המשנה מתארת את הדרגה הרביעית עצמה. קודש שנעשה רביעי הוא פסול, אוכל שנפסל, אך אין בו עוד כוח פעיל. הוא אינו מעביר טומאה לדבר אחר.
והסיום: "והחמישי נאכל בנזיד הקודש". קודש שהגיע לדרגה חמישית אין בו טומאה כלל, ולפיכך מותר לאכלו בנזיד הקודש, כלומר בתבשיל של קודש.
כדאי לעצור ולשאול מה בכלל פירושה של דרגה חמישית. היכן בשיטת התורה מדובר על דרגה חמישית של טומאה? בפרה אדומה. שם אנו אכן מונים דרגה חמישית, ולפי זה, אף במקום שדרגה חמישית של טומאה היא חשש ממשי בנזיד, קודש שעומד בדרגה החמישית מותר לאכלו עמו, שהרי קודש שבדרגה חמישית אין בו עוד שום טומאה מצד עצמו.
צורת השרשרת בקודש היא אפוא כצורתה בתרומה, אלא שהיא נמשכת דרגה אחת יותר: שלוש דרגות טמאות ומטמאות, דרגה רביעית שפסולה אך אינה מטמאה, ודרגה חמישית שנקייה מכל טומאה ומותרת באכילה בנזיד.