תענית פרק רביעי, משנה שישית. משנה זו מלמדת אותנו על הדברים האסורים בשבוע שחל בו תשעה באב. ראוי לציין כי רבים מן הדברים הללו, לפי מנהג אשכנז, מתחילים כבר מתחילת שלושת השבועות או מתשעת הימים.
"שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה":
"שבת" כאן משמעה שבוע - השבוע שתשעה באב חל בתוכו. באותו שבוע "אסור מלספר ומלכבס":
"מלספר" - אין לספר את השיער, וכן אין להתגלח, בין שיער הראש ובין הזקן.
"מלכבס" - אין לכבס את הבגדים באותו שבוע.
"וחמישי מותרין מפני כבוד השבת" - ביום חמישי של אותו שבוע הדברים מותרים, מפני כבוד השבת המתקרבת. דין זה רלוונטי רק כאשר תשעה באב חל ביום שישי, דבר שאינו קורה לפי הלוח שלנו; אך בזמן העתיק, כשהיו מקדשים את החודש על פי עדים, יכול היה תשעה באב לחול ביום שישי. מאחר שהשבת תבוא לאחר הצום, הותר ביום חמישי שלפניו הן להסתפר והן לכבס בגדים, וכך עולה מן הסוגיה בגמרא - הכול מפני כבוד השבת.
הסעודה המפסקת:
בערב תשעה באב לאחר חצות היום, ובפרט בסעודה המפסקת - הסעודה האחרונה שלפני כניסת הצום - נוהגים דיני צמצום אלו:
"לא יאכל אדם שתי תבשילין" - אין לאכול שני מאכלים מבושלים אלא מאכל מבושל אחד בלבד. אמנם הדבר אמור רק במאכלים שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים; מאכלים הנאכלים חיים, אף אם בישלם, מותרים.
"לא יאכל בשר" - אין לאכול בשר באותה סעודה. אנו, כמובן, נמנעים מאכילת בשר בכל תשעת הימים, משנכנס אב.
"ולא ישתה יין" - אין לשתות יין.
רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר: "ישנה" - אין צורך להימנע לחלוטין, אלא די בשינוי מן המנהג הרגיל. מי שרגיל לאכול שני תבשילים - יאכל בערב תשעה באב אחד בלבד; מי שרגיל לשתות שתי כוסות יין - ישתה אחת. די בכך שיעשה שינוי כלשהו.
"רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה" - רבי יהודה מחייב להפוך את המיטות ולישון על גבי הקרקע, כמנהג אבלות. אולם "ולא הודו לו חכמים" - חכמים לא הסכימו עמו, ואין צורך לכפות את המיטות ולישון על הרצפה.