מסכת תענית, פרק ד', משנה ח' - המשנה האחרונה של המסכת. לאחר שעסקנו בימים העצובים שבלוח השנה היהודי, פונה המשנה לשניים מן הימים השמחים ביותר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".
המשנה תתאר בהמשך כיצד היו בנות ישראל יוצאות בימים אלו ומציגות עצמן לשידוך. ראוי להדגיש כי אין זו סיבת השמחה, אלא תוצאה שלה: מכיוון שימים אלו היו ימי שמחה מלכתחילה, ייחדו אותם לעריכת שידוכים. הגמרא מונה כמה וכמה טעמים לשמחת חמישה עשר באב.
טעמי השמחה בחמישה עשר באב:
ביטול איסור הנישואין בין השבטים - מפרשת בנות צלופחד, שקיבלו את חלק אביהן בארץ, חששו בני שבטן שאם יינשאו לשבט אחר יירשו שאר השבטים את הנחלה. משום כך נאסר על הדור הראשון שהתיישב בארץ להינשא בין שבט לשבט. איסור זה נאמר לאותו דור בלבד, ובוטל בחמישה עשר באב.
התרת שבט בנימין - בעקבות מעשה פילגש בגבעה נאסר שבט בנימין באופן זמני לבוא בקהל, ואיסור זה הוסר בחמישה עשר באב.
פסקה מיתת דור המדבר - על יוצאי מצרים נגזר למות במדבר ולא להיכנס לארץ, והיו יורדים לבורות בכל שנה. בחמישה עשר באב פסקה המיתה, ואז נוכחו שנסתיימה הגזירה.
ביטול משמרות ירבעם - ירבעם בן נבט הפריד את עשרת השבטים משאר עם ישראל וביקש להקים בירה נפרדת, ולשם כך הציב שומרים שימנעו את העלייה לירושלים להביא קרבנות ולעלות לרגל. הושע בן אלה ביטל את המשמרות בחמישה עשר באב.
קבורת הרוגי ביתר - זהו היום שבו ניתנה רשות לקבור את הרוגי ביתר, ועל כך אנו מברכים "הטוב והמטיב", הברכה הרביעית שבברכת המזון.
סיום כריתת העצים למערכה - מדי שנה היו מסיימים ביום זה את חטיבת העצים למערכה שעל גבי המזבח, וסיום העבודה נחשב אף הוא לשמחה.
שמחתו של יום הכיפורים מובנת מאליה: זהו היום שבו נמחלים עוונותיהם של ישראל.
מנהג בנות ירושלים:
"שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין" - בימים אלו היו יוצאות בבגדים לבנים, וכולם שאולים. וטעם הדבר, כלשון המשנה: "שלא לבייש את מי שאין לו" - כדי שלא לבייש את מי שאין ברשותו בגדים כאלה, שאלו כולן זו מזו, ולא היה ניתן לדעת של מי הבגד ומי בעליו, ונמצאו הכול שווים.
"כל הכלים טעונין טבילה" - כל הבגדים הללו היו טעונים טבילה במקווה, שכן לא היה ידוע מי טהור ומי אינו טהור.
"ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים" - יוצאות ורוקדות בכרמים. ומה היו אומרות?
"בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך" - הרם עיניך וראה במי אתה עומד לבחור לך לזיווג.
"אל תיתן עיניך בנוי" - אל תיתן דעתך על היופי.
"תן עיניך במשפחה" - הסתכל על הייחוס ועל המשפחה שממנה היא באה.
וסימוכין לדבר מן הכתוב במשלי: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" - החן שקר הוא והיופי הבל, ואילו האשה יראת ה' היא הראויה להתהלל. וכן נאמר: "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה" - שמעשיה הם המהללים אותה בשערים.
"צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה":
המשנה מביאה פסוק נוסף, משיר השירים, ובו רמז לשמחתו של הקב"ה בימים אלו: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו". ופירושו:
"מלך שלמה" - אין זה רמז לשלמה המלך, אלא למלך שהשלום שלו, הוא הקב"ה.
"אמו" - רמז לכלל ישראל.
"ביום חתונתו" - זה מתן תורה, ורמז ליום הכיפורים, שבו ניתנו הלוחות השניים שהם סיומו של מתן תורה.
"וביום שמחת לבו" - זה בניין בית המקדש, שנחנך ביום הכיפורים בימי שלמה.
שייבנה במהרה בימינו, אמן.
בכך אנו מסיימים את לימוד מסכת תענית. מקווה שתצטרפו אלינו למסכת הבאה - מסכת מגילה.