תענית פרק ד' משנה ו': הצומות של שבעה עשר בתמוז ותשעה באב

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

לפנינו משנה ו' בפרק ד' במסכת תענית, המונה את המאורעות שאירעו בשבעה עשר בתמוז ובתשעה באב. פותחת המשנה: "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב" - חמישה מאורעות אירעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה נוספים בתשעה באב.

חמישה דברים בשבעה עשר בתמוז:

"נשתברו הלוחות" - משה רבנו שבר את הלוחות בשבעה עשר בתמוז, כשראה את העגל.
"ובוטל התמיד" - קרבן התמיד, שהיה קרב בכל יום, פסק. לדעת הרמב"ם הכוונה למצור הראשון על ירושלים בימי בית ראשון, שאז הגיעו לנקודה שבה לא נותרו כבשים להקרבת התמיד.
"והובקעה העיר" - חומת ירושלים נפרצה, ומדובר בבית המקדש השני, שבו אירעה הבקעת החומה בשבעה עשר בתמוז. בבית המקדש הראשון נפרצה החומה בתשעה בתמוז.
"ושרף אפוסטומוס את התורה" - אפוסטומוס הרשע שרף את התורה באותו יום.
"והעמיד צלם בהיכל" - יש המבארים שמדובר באותו אפוסטומוס עצמו, שבימי בית שני העמיד צלם של עבודה זרה בהיכל שבבית המקדש. אולם יש הגורסים "והועמד צלם בהיכל", כלומר אין הדבר מוסב על אפוסטומוס אלא על בית המקדש הראשון, בימי המלך מנשה הרשע שהציב את הצלם.

חמישה דברים בתשעה באב:

"נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ" - לאחר חטא המרגלים נגזר על אותו דור שלא ייכנס לארץ ישראל.
"וחרב הבית בראשונה" - בית המקדש הראשון נחרב בתשעה באב.
"ובשנייה" - וכן בית המקדש השני נחרב באותו יום.
"ונלכדה ביתר" - העיר הגדולה ביתר נכבשה באותו יום, במלחמות שהתנהלו נגד הרומאים לאחר חורבן בית המקדש.
"ונחרשה עיר" - העיר ירושלים נחרשה, ביזיון מיוחד שנעשה בה.

המשנה חותמת בהוראה למעשה לתקופה זו של השנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" - עם כניסת חודש אב ממעטים בשמחה בימים אלו.

המאמר המקורי

אות תענית ד:ו

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה: The mishna discusses the five major communal fast days. Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five other disasters happened on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz the tablets were broken by Moses when he saw that the Jews had made the golden calf; the daily offering was nullified by the Roman authorities and was never sacrificed again; the city walls of Jerusalem were breached; the general Apostemos publicly burned a Torah scroll; and Manasseh placed an idol in the Sanctuary. On the Ninth of Av it was decreed upon our ancestors that they would all die in the wilderness and not enter Eretz Yisrael; and the Temple was destroyed the first time, in the days of Nebuchadnezzar, and the second time, by the Romans; and Beitar was captured; and the city of Jerusalem was plowed, as a sign that it would never be rebuilt. Not only does one fast on the Ninth of Av, but from when the month of Av begins, one decreases acts of rejoicing.