תענית, פרק ד', משנה ד'. משנה זו עוסקת באנשי המעמד - אותם אנשים שהיו מתאספים יחד, בירושלים ובשאר מקומות בארץ ישראל, מתפללים וקוראים בתורה את מעשה בראשית. המשנה שלפנינו שופכת אור על מצבים שבהם לא היו עורכים את המעמד בכל הזמנים שהוזכרו במשנה הקודמת.
במשנה הקודמת למדנו שהיו מתאספים בשחרית, במוסף ובמנחה. בשחרית ובמוסף היו קוראים מן התורה עצמה, ובמנחה היו עושים זאת בעל פה. כמו כן, בימי התענית היתה נערכת לאחר המנחה אף תפילת נעילה.
דברי רבי עקיבא:
"כל יום שיש בו הלל - אין בו מעמד בשחרית" - בכל יום שיש בו חיוב אמירת הלל, כגון חנוכה, לא היו מתכנסים למעמד של שחרית, מחמת הזמן הנוסף שנטלה אמירת ההלל. אך המעמד של מנחה נותר על כנו, וכן תפילת הנעילה שלאחריו.
"קרבן מוסף - אין בו בנעילה" - ביום שיש בו קרבן מוסף, כגון ראש חודש, לא היו עורכים את המעמד בתפילת הנעילה, וכל שכן שלא בזמן המוסף עצמו ולא במנחה. נמצא שקרבן המוסף דוחה את המעמדות של מוסף, של מנחה ושל נעילה.
"קרבן עצים - אין בו במנחה" - ביום שהובא בו קרבן עצים לא היו מתכנסים למעמד בזמן המנחה, אך כן היו מתכנסים בזמן הנעילה שלאחריה.
ביחס לביטול המעמדות מחמת קרבן המוסף ראוי לציין: אף על פי שבמשנה הקודמת למדנו שהיו מתכנסים אף במוסף, רבים מן המפרשים מבארים שדין זה נאמר רק באנשי המעמד שבירושלים, שהיו מעורבים ישירות בהקרבת קרבן המוסף בבית המקדש או צופים בה. אך אנשי המעמד שבשאר ערי ארץ ישראל היו עורכים את המעמד אף בזמן המוסף.
מהו קרבן עצים?
בתחילת ימי בית המקדש השני נזקקו לעצים עבור המערכה שעל גבי המזבח, ומשפחות שונות התנדבו והביאו אותם, ועמם קרבן עולה. מנהג זה נמשך לאורך כל תקופת בית שני, ונקבעו לו ימים מיוחדים - הם ימי קרבן העצים, שעליהם נלמד במשנה הבאה.
דעת בן עזאי בשם רבי יהושע:
אמר לו בן עזאי: כך היה רבי יהושע שונה:
"קרבן מוסף - אין בו במנחה" - ביום שיש בו קרבן מוסף לא היה המעמד מתכנס בזמן המנחה, ובוודאי לא בזמן המוסף עצמו, אך המעמד של נעילה נותר על כנו.
"קרבן עצים - אין בו בנעילה" - ביום שיש בו קרבן עצים לא היו מתכנסים למעמד אפילו בזמן הנעילה, וכל שכן שלא במנחה, שהרי קרבן העצים הובא סמוך לזמן המנחה.
נמצא שדעה זו הפוכה מדעת רבי עקיבא: לדעת רבי עקיבא קרבן המוסף דוחה מעמדות רבים יותר מקרבן העצים - במוסף מבטלים אף את הנעילה, ואילו בקרבן עצים מבטלים את המנחה בלבד ומתכנסים בנעילה. ואילו בן עזאי אומר בשם רבי יהושע שקרבן העצים הוא החמור יותר: בקרבן מוסף אין מתכנסים במנחה, ואילו בקרבן עצים אין מתכנסים אפילו בנעילה.
ומסיימת המשנה: "חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי" - רבי עקיבא שינה את עמדתו והלך כדעת בן עזאי.
טעם הדבר בגמרא:
הגמרא מבארת מדוע נוהגים בקרבן העצים בחומרה יתרה - עד שמבטלים את המעמד אפילו בנעילה, וכל שכן בשאר הזמנים - ואילו בקרבן מוסף עדיין מתכנסים בנעילה: הבאת קרבן העצים היא מדרבנן, ובדבר שהוא מדרבנן יש להרחיב בשמירתו, שמא יתעסקו במעמד ולא יקפידו להביאו. אך קרבן המוסף הוא מן התורה, ואין צורך להרחיב בו באותה מידה, שכן אין לחשוש שידחו את הקרבתו בבית המקדש. לפיכך מדקדקים יותר בקרבן העצים, ואפילו ההתכנסות של נעילה נדחית מפניו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את המצבים שבהם בטלו המעמדות: ביום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית; לדעת רבי עקיבא קרבן מוסף מבטל אף את הנעילה וקרבן עצים את המנחה בלבד; ולדעת בן עזאי בשם רבי יהושע קרבן מוסף מבטל את המנחה וקרבן עצים אף את הנעילה - וכדעה זו חזר בו רבי עקיבא. הטעם לחומרה שבקרבן העצים הוא היותו מדרבנן, שיש להרחיב בשמירתו יותר מדבר שהוא מן התורה.
במשנה הבאה נעסוק בקרבן העצים עצמו ובימים המיוחדים שנקבעו לו.