תענית פרק ג', משנה ב'. המשנה ממשיכה ברשימת האסונות והקשיים המצביעים על הצורך בתענית חמורה מיידית ובתקיעת החצוצרות.
לשון המשנה ומשמעותה:
המשנה עוסקת בגשם שירד, אך לא באופן המספק את כל הצרכים. שלושה מצבים נמנים בה:
"ירדו לצמחין ולא לאילן" - ירד גשם, אך בכמות המספיקה רק לנביטת הצמחים, ולא בשיעור שהאילנות נהנים ממנו.
"לאילן ולא לצמחין" - ירד גשם בשיעור שהאילנות נהנים ממנו, אך באופן שהצמחים הגדלים אינם נהנים ממנו.
"לזה ולזה, ולא לבורות לשיחין ולמערות" - ירד גשם המתאים גם לאילנות וגם לצמחים הגדלים, אך אין בו כדי למלא את הבורות, השיחין והמערות וכיוצא בהם.
לסיכום: בכל אחד מן המצבים הללו נאמר "מוסרין עליו מיד" - עוברים מיד אל התעניות החמורות ביותר ואל תקיעת השופרות.