תענית פרק ג', משנה א'. המשנה פותחת: "סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה" - סדר התעניות שעליו למדנו בפרק הקודם: אם לא ירדו גשמים עד תאריך מסוים, מתחילה סדרה של ימי תענית ההולכים ומחמירים ככל שהם מתקדמים. כל זה אמור בסדרת הגשמים הראשונה שאמורה לרדת בחודש מרחשוון, והיא הנקראת 'רביעה'.
שני מקרים שבהם מתריעין מיד:
"אבד צמחים ששנו" - צמחים שכבר גדלו, אלא שהשתנו בצורה שלילית המצביעה על בעיה, ובהם "מתריעין עליהם מיד". כלומר, קופצים מיד אל הצורה החמורה שבימי התענית, יחד עם תקיעת השופרות (או החצוצרות) הנעשית בדרך כלל רק בסופו של התהליך, משום שמדובר בבעיה חמורה ומיידית.
"וכן שפסקו גשמים מן גשם לגשם ארבעים יום" - הפסקה של ארבעים יום בין גשם אחד למשנהו, ובה "מתריעין עליהם מיד" - שוב נוקטים באופן מיידי בצורה החמורה ביותר של הצום, "מפני שהיא מכת בצורת" - סימן הוא שרעב עתיד לבוא.
לסיכום: שני סימנים - שינוי הצמחים לרעה והפסקת גשמים במשך ארבעים יום - מוציאים את הציבור מן הסדר ההדרגתי של התעניות ומחייבים התרעה מיידית בדרגה החמורה ביותר.