תענית, פרק א', משנה ד'. כרקע למשנה זו יש לשים לב כי נחלקו התנאים מהו זמנו של סדר הגשמים הראשון - ה'יורה' הנזכר בקריאת שמע, הגשמים המוקדמים היורדים במרחשוון. מהם הזמנים הראויים לגשמים אלו, ומתי הם אמורים לרדת?
לאורך המשנה נזכרים שלושה תאריכים, וכל אחד מן התנאים סובר כשיטתו. משנתנו הולכת אחר דעתו של רבי מאיר, שלפיו שלושת הזמנים למערכת הגשמים הראשונה הם:
השלישי במרחשוון.
השביעי במרחשוון.
השבעה עשר במרחשוון.
משנתנו עוסקת בשאלה מה דינו, לדעת רבי מאיר, של מצב שבו עבר אותו תאריך ועדיין לא ירדו גשמים.
לשון המשנה:
"הגיע שבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים" - הגיע השבעה עשר במרחשוון, ובארץ ישראל עדיין לא ירד הגשם.
"התחילו היחידים מתענין שלוש תעניות" - 'היחידים', כלומר האנשים היחידים, הוא כינוי לתלמידי חכמים. תלמידי החכמים מתחילים אפוא להתענות שלוש תעניות: שני, חמישי ושני.
"אוכלין ושותין משתחשך" - מותר להם לאכול ולשתות בערב. אין זו תענית של עשרים וארבע שעות, אלא במשך היום עצמו בלבד.
מה מותר בתעניות אלו:
"מותרין במלאכה" - מותר להם לעשות מלאכה ולעבוד.
"ורחיצה" - מותר להם להתרחץ.
"וסיכה" - ולסוך את עצמם.
"ונעילת הסנדל" - ולנעול נעליים.
"ותשמיש המיטה" - ולקיים יחסי אישות.
כל הדברים הללו מותרים, והם הדברים שאנו נוהגים בהם בתענית הציבור הרגילה שלנו, כלומר בתעניות הציבור הנערכות במהלך השנה.
הערת הגמרא:
הגמרא מציינת כאן כי הכלל שאין מתענים אלא ביום נאמר כל עוד לא הלך אדם לישון. אך משהלך לישון בערב, אפילו אם התעורר באמצע הלילה, שוב אין הוא רשאי לאכול, שכן ההנחה היא שתעניתו התחילה בשעה שהלך לישון - אלא אם כן התנה ואמר על כך דבר קודם שנתו.
לסיכום: לדעת רבי מאיר, משהגיע השבעה עשר במרחשוון ולא ירדו גשמים, מתחילים היחידים - תלמידי החכמים - להתענות שלוש תעניות בימי שני, חמישי ושני. תעניות אלו חלות ביום בלבד, ושאר הדברים מותרים בהן, כדרך שאנו נוהגים בתעניות הציבור שבמהלך השנה.