אנו נגשים למסכת תענית, פרק א', משנה ג', העוסקת בשאלה מאימתי מתחילים לבקש גשמים בתפילה - כלומר, ממתי אומרים "ותן טל ומטר".
לשון המשנה:
"בשלושה במרחשוון שואלין את הגשמים" - זוהי דעת תנא קמא: בשלושה בחשוון מתחילים לבקש גשם באמירת "ותן טל ומטר".
"רבן גמליאל אומר, בשבעה בו" - לדעתו רק ביום השביעי במרחשוון מתחילים לומר "ותן טל ומטר", והוא "חמישה עשר יום אחר החג" - חמישה עשר יום לאחר סיום חג הסוכות.
וטעמו של רבן גמליאל מפורש במשנה: "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" - כדי שהאחרון שבעולי הרגל, העוזב את ארץ ישראל בדרכו חזרה לבבל, יספיק להגיע עד נהר פרת בטרם ירדו הגשמים.
הזמן בגולה:
כל האמור במשנה מתייחס לארץ ישראל, ובה היינו מתחילים במועדים אלו. אולם הגמרא מביאה ברייתא, שבגולה מתחילים לומר "ותן טל ומטר" שישים יום אחר תקופת תשרי. התקופות מבוססות על עונות השנה, כלומר על שנת החמה ולא על לוח הירח, ולפיכך מתחילים בארבעה בדצמבר - שישים יום אחר תקופת תשרי; ובשנה מעוברת, בחמישה בדצמבר, וכן הלאה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת תנא קמא ורבן גמליאל בזמן שאילת הגשמים בארץ ישראל - שלושה או שבעה במרחשוון, ואת טעמו של רבן גמליאל שיספיק אחרון עולי הרגל להגיע לנהר פרת; ולעומת זאת את הזמן הנוהג בגולה, שישים יום אחר תקופת תשרי, החל בארבעה בדצמבר.