סוכה פרק ג' משנה י"א. המשנה שלפנינו ממשיכה לעסוק בפרטי אמירת ההלל, ולאחר מכן עוברת לדון בקניית לולב ואתרוג בשנת השמיטה.
כפילת הפסוקים בפרק קי"ח:
אחד הפרקים שבהלל הוא פרק קי"ח בתהילים, הפותח ב"הודו לה' כי טוב" ואף מסתיים ב"הודו". רוב הפסוקים בפרק זה באים בזוגות: שני פסוקים רצופים העוסקים באותו רעיון:
"ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם" - ואחריו: "ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי".
"טוב לחסות בה'" - ואף הפסוק שאחריו פותח באותו עניין של ביטחון בה'.
"כל גוים סבבוני" - ואחריו: "סבוני גם סבבוני". וכן הלאה לאורך הפרק.
אולם לקראת סופו של הפרק, מן הפסוקים "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה", "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" ו"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" - אין הפסוקים חוזרים על עצמם כדרך הפסוקים שקדמו להם. משום כך נהגו במקומות מסוימים לכפול אותם בשעת קריאת ההלל, כדי להשלים את מתכונת הכפילות שבפרק.
ועל כך אומרת המשנה: "מקום שנהגו לכפול - יכפול" - במקומות שבהם השתרש המנהג לכפול את הפסוקים שמ"אודך" ואילך, יש לנהוג כמנהג המקום. "לפשוט - יפשוט" - ובמקום שנהגו לאומרם פעם אחת בלבד, אומרם פעם אחת. מנהגנו הוא כמובן לכפול, כפי שהדבר מופיע בסידורים שלפנינו.
וכן "לברך אחריו - יברך" - הברכה שלאחר ההלל תלויה אף היא במנהג המקום. ואילו הברכה שלפני ההלל אינה תלויה במנהג כלל, אלא נאמרת בכל מקום ובידי הכול. וכלל הדברים: "הכל כמנהג המדינה" - הכול נקבע על פי מנהגו של אותו מקום.
קניית לולב ואתרוג בשנת השמיטה:
מכאן עוברת המשנה לנושא אחר, הקשור בלולב. ההלכה היא שבשנת השמיטה, לאחר שכלו הפירות מן השדה, חלה חובה לבער אף את הפירות המצויים בתוך הבית מאותו מין - זוהי מצוות הביעור. ומשעבר זמן הביעור, אותם פירות נאסרים. עמי הארץ היו חשודים שאין הם שומרים מצווה זו כראוי, ולפיכך לא ניתן היה לקנות מהם אתרוג.
וזו לשון המשנה: "הלוקח לולב מחברו בשביעית" - הקונה לולב מחברו בשנת השמיטה, ויש לחוש שמא אין אותו אדם שומר את דיני השמיטה כראוי, "נותן לו אתרוג במתנה" - את האתרוג עליו לקבל דרך מתנה, ואילו על הלולב רשאי הוא לשלם.
שני טעמים לחילוק שבין הלולב לאתרוג:
מניין השנים: השנה הנחשבת לעניין הלולב אינה אותה שנה הנחשבת לעניין האתרוג, מפני האופן שבו מונים את השנים בלולב.
אין הלולב פרי: הלולב נחשב כחתיכת עץ ואינו פרי, ולפיכך אין דיני שביעית חלים עליו, וניתן לקנותו ללא כל חשש. האתרוג לעומתו הוא פרי, ויש לחוש שדיני השביעית חלים עליו, ועל כן אין הוא יכול לקבלו אלא במתנה.
ומסיימת המשנה בטעם הדבר: "לפי שאין רשאי לוקח בשביעית" - אין אפשרות לרכוש אתרוג בשמיטה, אלא אם כן כולל הקונה את מחירו בתוך מחיר הלולב. שכן על הלולב רשאי הוא לשלם, ואף להעלות את מחירו ולשלם עליו ביוקר כדי להשיג את האתרוג, ובלבד שהתשלום יהיה עבור הלולב ולא עבור האתרוג.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני עניינים. הראשון - כפילת הפסוקים האחרונים שבפרק קי"ח והברכה שלאחר ההלל תלויות במנהג המקום ("הכל כמנהג המדינה"), בעוד הברכה שלפני ההלל נוהגת בכל מקום. השני - הקונה לולב מחברו בשנת השמיטה, נותן לו את האתרוג במתנה ומעלה את מחיר הלולב, משום שהלולב אינו כפוף לדיני שביעית ואילו האתרוג פרי הוא, ואין רשאי ליקחו בשביעית.