משנה ט' בפרק ד' במסכת סוכה עוסקת במצוות ניסוך המים - שפיכת המים על גבי המזבח שהתקיימה בחג הסוכות, ושכבר הוזכרה במשנה הראשונה שבפרק. המשנה שלפנינו פותחת בשאלה: "ניסוך המים כיצד?" - כיצד התקיימה מצווה זו בפועל?
מילוי המים והבאתם:
"צלוחית של זהב מחזקת שלושה לוגים" - כלי העשוי זהב, שהיה מסוגל להכיל שלושה לוגים.
"היה ממלא מן השילוח" - היה ממלאה ממימי השילוח, הוא המעיין שבירושלים.
הבאת המים חתמה את שמחת בית השואבה - החגיגה שנמשכה כל הלילה כולו, והסתיימה בפעולות המתוארות במשנתנו. המשנה מתארת אפוא את תהליך הבאת המים.
"הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו" - שער המים הוא המקום שדרכו הוכנסו המים אל העזרה. בהגיעם לשם תקעו בחצוצרות תקיעה, תרועה ותקיעה.
"עלה בכבש ופנה לשמאלו" - הכהן עלה בכבש ופנה מיד לצד שמאל. ברוב העבודות שעל המזבח היו מקיפים את המזבח כדי להגיע לצד שמאל, כלומר הולכים ימינה ומקיפים סביב; אולם כאן, כדי שהמים לא ייפגעו מן העשן ומן האפר וכיוצא בהם, פונים ישירות שמאלה, למקום שבו היו מונחים הכלים שאליהם נשפכו המים.
שני הספלים:
"שני ספלים של כסף היו שם" - שני ספלים עשויים כסף, ובהם צינורות ניקוז היורדים אל תוך המזבח. "רבי יהודה אומר: של סיד היו, אלא שהיו מושחרין פניהם בפני היין" - לדעת רבי יהודה נעשו הספלים מסיד, ובמקורם היו לבנים, ומראיהם נדמה לכסף משום שהושחרו מחמת היין שנשפך לתוכם. אחד הספלים שימש ליין ואחד לניסוך המים, והמים אינם משחירים; אלא שמדי פעם נשפך היין בטעות אל ספל המים והשחיר אותו.
"ונקובים כמיני שני חותמין הדקין, אחד מעובה ואחד דק" - נקובים היו כשני נחיריים דקים, באחד נקב עבה ורחב ובאחד נקב דק יותר. הטעם לכך: צמיגות היין עבה משל המים, ולפיכך זרימתו איטית יותר. לשם כך נעשו הנקבים בגדלים שונים - "כדי שיהו כלים באחד" - שתסתיים ירידתם מן הכלי דרך הצינור בעת ובעונה אחת.
הספל המערבי, הקרוב יותר להיכל, נועד למים, ואילו המזרחי נועד ליין. ואף אם נשפכו המים בטעות לספל היין או להפך - יצא ידי חובה. אמנם הוקצו ספלים מיוחדים ונפרדים לכל אחד מהם, אך המצווה מתקיימת בכל אופן.
מחלוקת רבי יהודה ותנא קמא:
רבי יהודה חולק על תנא קמא בשתי נקודות:
שיעור המים: לדעת תנא קמא מנסכים שלושה לוגים, ולדעת רבי יהודה לוג אחד בלבד.
מספר הימים: לדעת תנא קמא, כפי ששנינו במשנה הראשונה שבפרק, מנסכים בשבעת ימי הסוכות בלבד ולא בשמיני עצרת; ולדעת רבי יהודה מנסכים בכל שמונת הימים, ובכללם שמיני עצרת.
הרמת היד:
נחזור לתיאור התהליך: למנסך היו אומרים להרים את ידו, כדי שיהא ניכר לעין כול שאכן הוא שופך את המים אל הספל. הטעם לכך: מצוות ניסוך המים היא הלכה למשה מסיני, חלק מן התורה שבעל פה, ואינה מפורשת בשום מקום בתורה שבכתב. משום כך התנגדו לה הצדוקים, שהאמינו בתורה שבכתב בלבד, ולא קיימו אותה.
ואכן, פעם אחת ניסך אחד המנסכים את המים על גבי רגליו במקום על המזבח, ונהג כמנהג הצדוקים. באותו מעמד רגמוהו כל העם באתרוגיהם, וזרקו עליו את כל אתרוגיהם. מכאן ואילך, כדי לוודא שהמנסך עושה את מלאכתו כראוי, היו מבקשים ממנו להרים את ידו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר ניסוך המים: מילוי צלוחית זהב המחזקת שלושה לוגים ממימי השילוח, ההגעה לשער המים בתקיעה תרועה ותקיעה, העלייה בכבש והפנייה שמאלה אל שני הספלים - המערבי למים והמזרחי ליין - שנקביהם היו שונים בגודלם כדי שיהיו כלים כאחד. כן עמדנו על מחלוקת רבי יהודה ותנא קמא בשיעור המים ובמספר ימי הניסוך, ועל התקנה להרים את היד בעקבות מעשהו של אותו מנסך שניסך על רגליו.