סוכה, פרק ב', משנה ח'. המשנה קובעת: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה" - נשים, עבדים, וקטנים שטרם הגיעו לגיל בר מצווה, אינם חייבים לשבת בסוכה בחג הסוכות.
מקור הפטור של נשים:
הגמרא מביאה שני מקורות לפטורן של נשים:
לימוד מפסוק.
הלכה למשה מסיני.
לכאורה לא היה צורך בלימוד מיוחד, שהרי בכל מצוות עשה שהזמן גרמא - כל מצווה התלויה בזמן - נשים ועבדים פטורים. אלא שכאן היה מקום לומר אחרת, מחמת הכלל "תשבו כעין תדורו": חובת הישיבה בסוכה היא לחיות בה כדרך שהאדם חי בביתו, ודרך מגוריו של אדם היא עם בת זוגו. משום כך היה מקום לחשוב שנשים תהיינה חייבות, ולפיכך באו הפסוק או ההלכה למשה מסיני ולימדונו אחרת.
"קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה":
קטן שאינו זקוק עוד לאמו חייב בסוכה, מדין מצוות חינוך. מהו הגדר הקובע שאין הוא זקוק לאמו? הגמרא מבחינה בין שני מצבים:
אינו צריך לאמו: אם הוא מתעורר בלילה וקורא לאמו, אך משאין תגובה הוא נשתתק ואינו ממשיך לקרוא - נחשב שאין הוא זקוק עוד לאמו, וחייב בסוכה.
צריך לאמו: אם הוא ממשיך לקרוא עד שתבוא - הרי הוא זקוק לאמו, ואין מחנכים אותו עדיין במצוות סוכה.
מעשה בכלתו של שמאי הזקן:
המשנה מסיימת במעשה הנראה כחורג מדין זה: "מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה בשביל הקטן". כלתו של שמאי הזקן ילדה, והיה עמה תינוק. שמאי הסיר את התקרה והניח סכך על גבי המיטה, כדי שאותו חדר שבבית יקבל דין סוכה בשביל הקטן.
האם עצמה לא הייתה חייבת, שהרי אישה פטורה מן הסוכה. אך על התינוק הזכר החמיר שמאי הזקן, אף שהוא צעיר מכדי מצוות חינוך, ואף שהוא בגדר קטן הצריך לאמו - ובכל זאת החמיר והצריך לקיים בו את מצוות סוכה, אפילו בגיל צעיר ביותר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי נשים, עבדים וקטנים פטורים מן הסוכה; כי היה מקום לחייב נשים מכוח "תשבו כעין תדורו", ובאו הפסוק או ההלכה למשה מסיני ולימדו את הפטור; כי קטן שאין צריך לאמו חייב מדין חינוך, וכי שמאי הזקן החמיר בכך אף בתינוק שנולד זה עתה.