סוכה, פרק ב', משנה ז'. המשנה פותחת במחלוקתם של בית שמאי ובית הלל:
"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית - בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין" - אדם שראשו ורוב גופו ממוקמים בתוך הסוכה, אך השולחן שהוא אוכל עליו נמצא בבית ולא בסוכה. בית שמאי פוסלים ישיבה זו, ובית הלל מכשירים אותה.
רש"י מבאר את המציאות שבה מדובר: בתקופת הגמרא נהגו לאכול סעודת קבע בהסבה, ומתוך כך קל יותר להבין כיצד ראשו ורוב גופו של אדם מצויים בסוכה בעוד שולחנו עומד בתוך הבית.
שני המקרים שבמחלוקת:
הגמרא מבארת כי בית שמאי ובית הלל נחלקו בשני מקרים שונים:
סוכה גדולה: הסוכה כשרה בגודלה ורחבת ידיים, אלא שהיושב בה יושב ממש בקצה הסוכה ושולחנו בתוך הבית. המחלוקת היא האם יש לפסול ישיבה זו מחשש שיימשך אחר שולחנו למקום שבו הוא עומד, ויימצא שראשו ורובו אינם בסוכה אלא בתוך הבית, ולא קיים את מצוות סוכה. בית שמאי חוששים לכך ופוסלים, ובית הלל אינם חוששים.
סוכה קטנה: סוכה שאין בה כדי להכיל אלא ראשו ורובו של אדם בלבד, ושולחנו נמצא בתוך הבית. בית הלל מכשירים, ובית שמאי אומרים שאין זו סוכה כשרה.
ראייתם של בית הלל:
המשנה מביאה את הדין ודברים שבין הצדדים. בית הלל, המכשירים, אמרו לבית שמאי: "לא כך היה מעשה, שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו שהיה יושב וראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית" - זקני שתי הישיבות מצאו את רבי יוחנן בן החורנית יושב באופן זה ממש, ולא אמרו לו דבר. אף זקני בית שמאי לא העירו לו כלום, ומכאן ראיה שהכול מודים שישיבה זו כשרה.
תשובת בית שמאי:
בית שמאי דחו את הראיה ואמרו: "משם ראיה?" - בידינו גרסה אחרת של אותו מעשה. אכן אמרו לו זקני בית שמאי: "אם כן היית נוהג, מעולם לא קיימת מצוות סוכה", שכן ישיבה כזו, שראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, אינה דרך כשרה לישיבה בסוכה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו בית שמאי ובית הלל בדינו של היושב כשראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית - הן בסוכה גדולה, מחמת החשש שיימשך אחר שולחנו, והן בסוכה קטנה שאין בה אלא כדי ראשו ורובו. בית הלל הביאו ראיה מן המעשה ברבי יוחנן בן החורנית, שזקני שתי הישיבות ראוהו ולא מיחו בידו; ובית שמאי דחו את הראיה על פי גרסתם, שלפיה מיחו בידו ואמרו לו שלא קיים מצוות סוכה מימיו.