סוכה, פרק ה', משנה ז'. במשנה הקודמת למדנו כי ביום טוב מתחלקות עשרים וארבע המשמרות - עשרים וארבע קבוצות הכהנים - בהבאת מוספי החג. משנתנו ממשיכה באותו עניין ודנה במשמרות השונות המביאות את הקרבנות ברגלים.
"בשלושה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות":
שלוש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים, היו כל המשמרות שוות - כלומר מתחלקות בשווה, ולא ניתנו הקרבנות דווקא למשמר שזמנו חל באותו יום טוב. השוויון הזה נאמר בשני עניינים:
"באימורי הרגלים" - בקרבנות שנאמרו לגבי הרגלים, הלוא הם המוספים המיוחדים לחג, בשונה מקרבנות התמיד הקרבים בכל יום ויום על ידי המשמר הרגיל. את אימורי הרגלים חילקו כל המשמרות ביניהן, כפי שלמדנו במשנה הקודמת.
"ובחילוק לחם הפנים" - שבת החלה בזמן יום טוב, אף לחם הפנים שבה מתחלק בין כל המשמרות. בדרך כלל השבת היא זמן חילופי המשמרות, ולחם הפנים מתחלק בין שני המשמרות בלבד, הנכנס והיוצא; אך בימים טובים חילקוהו בין כולן.
"בעצרת אומרים לו: הילך מצה, הילך חמץ":
המשנה מתמקדת בחג השבועות, שבו היו אומרים לכל כהן:
"הילך מצה" - הכוונה ללחם הפנים, שכן לחם הפנים, כמעט ככל המנחות שבבית המקדש, היה מצה ולא חמץ.
"הילך חמץ" - רמז לשתי הלחם, שני הכיכרות שהיו יוצאי דופן בכך שנעשו חמץ, והובאו עם שני כבשי עצרת כדי להתיר את הבאת התבואה החדשה בבית המקדש.
נמצא שכל כהן היה מקבל מצה מלחם הפנים וחמץ משתי הלחם.
"משמר שזמנו קבוע":
ומה בידי המשמר שזמנו נקבע לאותו שבוע? הוא מקריב:
"תמיד" - קרבן התמיד הרגיל שבכל יום, תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים.
"נדרים ונדבות" - הקרבנות שהביאו היחידים לקיום נדרם, וכן אלו שהקדישו למקדש בתורת נדבה.
"ושאר קרבנות ציבור" - כגון מוספי השבת. הגמרא מוסיפה כי נכלל בזה גם פר העלם דבר של ציבור, שהיו הסנהדרין מביאים אם טעו בהוראתם; אף הוא קרב על ידי המשמר שזמנו נקבע באותה עת.
"ומקריב את הכל" - לדברי הגמרא הכוונה ל'קיץ המזבח': כאשר המזבח בטל ואין קרבן קרב עליו, היו נוטלים מן הכספים שבקופות ומביאים מהם עולות. אף אלו קרבו על ידי המשמר שזמנו קבוע.
יום טוב הסמוך לשבת:
"יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה, היו כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים" - יום טוב שחל ביום שישי, לפני השבת, או ביום ראשון, לאחריה. באותה שבת, אף שאין היא יום טוב אלא סמוכה לו בלבד, דינה כיום טוב, וכל המשמרות חולקות בלחם הפנים בשווה.
הטעם לכך: כאמור, בשבת רגילה מתחלק לחם הפנים בין שני המשמרות המתחלפות בלבד, ואילו ביום טוב הוא מתחלק בין כולן. כאן, מאחר שהשבת סמוכה ממש ליום טוב ואין הכהנים יכולים לשוב לבתיהם בינתיים, זכאיות כל המשמרות לחלוק בלחם הפנים.