סוכה, פרק שני, משנה ו'. לפנינו דיון נוסף בעניין החיוב לאכול בסוכה.
דעת רבי אליעזר:
"רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה" - אדם חייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה: אחת ביום ואחת בלילה, בכל אחד משבעת ימי החג.
יסוד הדבר בלשון התורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" - חובה לגור בסוכה שבעה ימים, ומכאן למדו חז"ל "תשבו כעין תדורו" - הדירה בסוכה צריכה להיות כדרך הדירה בבית. כשם שבבית אוכל האדם סעודת לילה וסעודת יום, כך עליו לאכול בסוכה סעודת לילה וסעודת יום.
דעת חכמים:
חכמים חולקים ואומרים "אין לו קצבה" - אין שיעור קבוע למניין הסעודות, שכן אף בביתו אין אדם מחויב לאכול, ולעיתים הוא מדלג על סעודה. לפיכך אין חובה לאכול מספר מסוים של סעודות. אלא שהוסיפו: "חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד" - בלילה הראשון של סוכות קיימת חובה לאכול בסוכה.
חובה זו אמורה אף בשעת הדחק: בדרך כלל אין אוכלים בסוכה כשיורד גשם, אך בלילה הראשון של סוכות אוכלים בסוכה גם כאשר אין ברירה.
מקור החיוב בלילה הראשון:
לילו הראשון של סוכות נלמד מלילו הראשון של פסח. כשם שבלילה הראשון של פסח חייב אדם לאכול מצה - אף שאינו רעב, ואם בא לאכול סעודה חייב במצה - כך בלילה הראשון של סוכות חייב לאכול לחם בסוכה. הלימוד נעשה מן העובדה שבשני החגים נקטה התורה את הלשון "חמישה עשר", שהרי שניהם חלים בחמישה עשר לחודש. זו גזירה שווה המגשרת בין שתי הפרשיות - האחת עוסקת בסוכות והאחרת בפסח: כשם שבפסח יש חובת אכילה בלילה הראשון, כך גם בסוכות. אך בשאר הימים אין חובה, לדעת חכמים.
המשך המשנה - דין תשלומין:
רבי אליעזר הוסיף ואמר: "מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון" - מי שלא אכל בלילה הראשון של סוכות, יכול להשלים זאת בלילו של יום טוב האחרון, הוא שמיני עצרת.
וחכמים חולקים ואומרים "אין לו תשלומין" - אין אפשרות להשלים. ועל כך אמרו שזו דוגמה לנאמר בפסוק בקהלת: "מעוות לא יוכל לתקון" - דבר מעוקם שאינו ניתן לתיקון, "וחסרון לא יוכל להימנות" - חיסרון שאינו ניתן לספירה. משעבר היום ולא נוצלה ההזדמנות לאכול בסוכה, שוב אין דרך להשלימו; ההזדמנות אבדה ואין מה לעשות בדבר.
קושיית הגמרא:
הגמרא מוצאת סתירה בין דבריו הראשונים של רבי אליעזר במשנה - שיש לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה - לבין דבריו האחרונים, שמי שלא אכל בלילה הראשון של סוכות משלים בלילה האחרון של שמיני עצרת. שני הדברים אינם עולים בקנה אחד.
נחלקו הראשונים מהו בדיוק שורש הסתירה: האם היא נעוצה בבחירת הלשון בלבד - שהרי לא אמר שביטל אחת מארבע עשרה הסעודות, אלא נקט "מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון", כאילו הלילה הראשון הוא המצווה היחידה - ויש דרכים נוספות לבאר את הקושיה.
בסופו של דבר מסיקה הגמרא כי רבי אליעזר חזר בו מדעתו המקורית שבמשנה, שלפיה יש לאכול ארבע עשרה סעודות, ולבסוף סבר כדעת חכמים - שהזמן היחיד שבו קיימת חובה לאכול בסוכה הוא לילו הראשון של סוכות.