סוכה, פרק א', משנה ז'. במשנה הקודמת עמדנו על מחלוקתם של רבי יהודה ורבי מאיר בדין הנסרים - קרשים שרוחבם בין שלושה לארבעה טפחים: רבי יהודה סבר שמותר לסכך בהם, ורבי מאיר סבר שאין מסככים בהם, משום שהדבר דומה יתר על המידה לישיבה תחת גג.
לשון המשנה:
"תקרה שאין עליה מעזיבה" - תקרה העשויה נסרים בלבד, שאין עליה מעזיבה של טיט או חומר המחבר את הנסרים זה לזה. נבאר את המשנה לפי הדעות שמדובר בנסרים שרוחבם בין שלושה לארבעה טפחים, כמחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר במשנה הקודמת.
אף שרבי יהודה התיר במשנה הקודמת לעשות סוכה מנסרים ברוחב זה, כאן שונה הדבר: הנסרים לא הונחו מלכתחילה לשם סוכה, אלא שימשו כתקרה וכגג. אף שאינם מחוברים זה לזה בטיט, מכיוון שהם משמשים כגג יש לעשות בהם מעשה כדי שיוכשרו לשמש כסכך, שאם לא כן קיימת בעיה של "תעשה ולא מן העשוי", שהרי הם תוכננו ונעשו לשם בית ולא לשם סוכה.
שתי פעולות עומדות על הפרק:
פקפוק: הרמת הנסרים והנחתם בחזרה, ובכך מניחם לשם סוכה ומסלק את בעיית "תעשה ולא מן העשוי".
נטילת אחת מבינתיים: הוצאת כל נסר שני והנחת סכך כשר במקומו, שהונח מלכתחילה לשם סוכה.
שיטות התנאים:
בית שמאי (לדעת רבי יהודה): "מפקפק ונוטל אחת מבינתיים" - נדרשות שתי הפעולות כאחת. לדעתם אין די בכך שהנסרים יונחו לשם סוכה, אלא צריך שיהיה שם סכך כשר רגיל, ולא סכך העשוי נסרים שנועדו לשמש גג, שאם לא כן הדבר דומה יתר על המידה לגג.
בית הלל (לדעת רבי יהודה): "מפקפק או נוטל אחת מבינתיים" - די באחת משתי הפעולות. או שירים את הנסרים ויניחם לשם סוכה, ובכך תסולק בעיית "תעשה ולא מן העשוי", או שיוציא כל נסר שני ויניח במקומו סכך כשר.
רבי מאיר: "נוטל אחת מבינתיים" - לשיטתו יש להוציא דווקא כל נסר שני ולהניח סכך כשר, ואין הפקפוק לבדו מועיל. שהרי לדעתו, נוסף על בעיית "תעשה ולא מן העשוי" שהנסרים לא נעשו לשם סוכה, אף אם היה נוטל את הנסרים ומניחם לשם סוכה - עדיין אין זו סוכה כשרה.
לסיכום: במשנה זו למדנו בתקרה שאין עליה מעזיבה, העשויה נסרים שהונחו לשם גג ולא לשם סוכה, כיצד ניתן להכשירה לסוכה: לדעת בית שמאי בשתי הפעולות יחד - פקפוק ונטילת אחת מבינתיים; לדעת בית הלל די באחת מהן; ולדעת רבי מאיר יש לנטול אחת מבינתיים ולהניח סכך כשר, ואין הפקפוק לבדו מועיל.