סוכה, פרק ג', משנה ו'. משנה זו עוסקת בפסולי האתרוג: היא מונה תחילה את הדברים הפוסלים את האתרוג, ולאחר מכן את אותם דברים עצמם בשיעור או באופן שאינם פוסלים.
הפסולים שמונה המשנה:
"וכן חזזית על רובו, ניטלה פיטמתו, נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא - פסול":
חזזית על רובו - החזזית היא מין גלד העולה על האתרוג, וכשהיא נמצאת על רובו - פסול.
ניטלה פיטמתו - הפיטם הוא המקום שבראש האתרוג שבו היה הפרח.
נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא - אף בחסרון מועט ביותר, פסול.
בביאור "נסדק": יש המבארים שמדובר בסדק לאורכו משני צדדיו, ויש המבארים שאף אם נסדק בצד אחד בלבד, אם הסדק מגיע עד החלק האמצעי - פסול.
בביאור "ניקב וחסר": נחלקו המפרשים אם מדובר בעניין אחד או בשני עניינים נפרדים:
יש המבארים שזו אמירה אחת: ניקב וחסר ממנו כאחד.
ויש המבארים שאלו שני דינים נפרדים: ניקב - נקב העובר מצד לצד, ואפילו לא חסר ממנו כלום. כגון שתחב בו מחט עד סופו ונוצר חור העובר מצד לצד, בלי שהוסר דבר מבשר האתרוג - פסול, משום שהנקב מפולש. חסר - אפילו חסר ממנו מעט בלבד, ואף שאין הנקב עובר מצד לצד, כל עוד חסר ממנו משהו - פסול.
בביאור "נקלף": הגמרא מחלקת בין אתרוג שנקלף כולו לבין אתרוג שנקלף מקצתו. רש"י מבאר שאם נקלף מקצתו - פסול, משום שהוא נראה מנומר; אך אם נקלף כולו, כל עוד מדובר בשכבה דקה ביותר שמעליו והוא נותר ירוק במראהו, ולא חוסר דבר מגוף האתרוג עצמו - כשר, שהרי אין הוא נראה מנומר וירקותו החיצונית עומדת במקומה.
הכשרים שמונה המשנה:
"עלתה חזזית על מיעוטו, ניטל עוקצו, ניקב ולא חסר - כשר":
חזזית על מיעוטו - כשהחזזית עלתה על מיעוט האתרוג בלבד.
ניטל עוקצו - העוקץ שבתחתית האתרוג, אותו חלק קטן של הגבעול הנותר לאחר חיתוכו.
ניקב ולא חסר - נקב שאינו גורם לחסרון בגוף האתרוג.
בדין חזזית שעל מיעוטו יש להוסיף שלושה תנאים:
הכשר נאמר דווקא כשהחזזית במקום אחד, ואותו מקום הוא מיעוטו של האתרוג ולא רובו.
אם היא בשני מקומות או בשלושה, אף על פי שהשיעור מועט - פסול.
ואם היא בחלקו העליון של האתרוג, אפילו במקום אחד ואפילו במקום קטן - הרי זו בעיה.
צבעו של האתרוג:
"אתרוג הכושי פסול" - אתרוג שחור. אמנם המהרש"ם ביאר שאין זה אלא במקום שאין דרכו של האתרוג להיות כהה או שחור, אך במקום שזו דרכו הרגילה - כשר.
"והירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל" - באתרוג שצבעו ירוק ככרישה, ירוק עמוק מאוד, נחלקו התנאים: רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל, משום שהוא נראה כפרי שלא הבשיל.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פסולי האתרוג - חזזית על רובו, ניטלה פיטמתו, נקלף, נסדק, וניקב וחסר כל שהוא, ואת ביאורי הפרטים שבהם; ולעומתם את הכשרים - חזזית על מיעוטו, ניטל עוקצו, וניקב ולא חסר, על תנאיהם. כמו כן עמדנו על דין צבעו של האתרוג: אתרוג הכושי, ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בירוק ככרתי.