סוכה, פרק ג', משנה ה'. בהמשך למשניות הקודמות, העוסקות בפסולי ארבעת המינים, פונה המשנה לדון בהלכות האתרוג.
"אתרוג הגזול והיבש - פסול":
"הגזול" - פסול משני טעמים: משום הדרישה של "לכם", שיהיה הפרי שלו; ואף במקום שמבחינה טכנית נעשה שלו, עדיין הוא פסול משום מצווה הבאה בעבירה, שהרי בא לידו בדרך עבירה.
"היבש" - פסול משום שאינו הדר, שכן אבד ממנו יופיו הטבעי.
"של אשירה ושל עיר הנידחת":
אתרוג שגדל באילן שנעבד בעבודה זרה, וכן אתרוג הבא מעיר שרוב יושביה עבדו עבודה זרה - פסול. הטעם הוא שחפצים אלו דינם בשריפה, וכיוון שההלכה מחייבת את שריפתם, רואים אותם כאילו כבר נשרפו, ונמצא שחסר בהם השיעור - הגודל הנדרש לקיום המצווה.
ייחודו של האתרוג - פרי הראוי לאכילה:
האתרוג נבדל משלושת המינים האחרים בכך שהוא ראוי לאכילה, ומשום כך נוגעות בו הלכות נוספות:
"של ערלה - פסול" - פירות ערלה אסורים בהנאה, ואין אפשרות להפיק מהם תועלת. לפיכך חסרה בהם הדרישה של "לכם", וכן מלמדת המשנה שהוא פסול מפני שאינו ראוי לאכילה.
"של תרומה טמאה - פסול" - תרומה שנטמאה אין אדם רשאי לאכלה, ולפיכך פסולה.
"של תרומה טהורה - לא יטול, ואם נטל - כשר":
לכתחילה אין ליטול אתרוג של תרומה טהורה, ובדיעבד, אם נטלו - יצא ידי חובתו. הטעם להכשר בדיעבד: אף שהתרומה אסורה באכילה לישראל, מותרת היא לכהן, ודי בכך כדי שתיחשב "לכם". והטעם לאיסור לכתחילה: מאחר שהאתרוג מונח סמוך ללולב, והלולב נשמר במים, נעשה האתרוג מוכשר לקבל טומאה, ויש חשש שייטמא במגע ידיים.
"של דמאי" - מחלוקת בית שמאי ובית הלל:
דמאי הוא פרי שנקנה מעם הארץ ויש ספק אם הופרש ממנו מעשר:
בית שמאי פוסלין - שהרי אין אדם רשאי לאכול דמאי בלא שהפריש ממנו תרומת מעשר.
בית הלל מכשירין - שכן הדמאי מותר באכילה לעני.
"ושל מעשר שני בירושלים - לא יטול, ואם נטל - כשר":
ירושלים היא המקום שבו ניתן לאכול מעשר שני, ואף על פי כן לא ייטול אתרוג זה לכתחילה, מאותו הטעם שנאמר בתרומה טהורה: מעשר שני צריך להיאכל בטהרה, וקיים חשש שמחמת מגעו בלולב הרטוב ייעשה מוכשר לקבל טומאה ויטמא. אך בדיעבד, אם נטלו - כשר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פסולי האתרוג: הגזול והיבש (משום "לכם", מצווה הבאה בעבירה והיעדר הדר), של אשירה ושל עיר הנידחת (שדינם בשריפה וחסר בהם השיעור), ושל ערלה ושל תרומה טמאה - הנובעים מייחודו של האתרוג כפרי הראוי לאכילה. כן למדנו את הדינים שבהם אין ליטול לכתחילה ובדיעבד יצא: תרומה טהורה ומעשר שני בירושלים, ואת מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדמאי.