סוכה, פרק ד', משנה ה'. בחלק הקודם למדנו שהייתה מצווה להביא ערבה לבית המקדש מדי יום מימי החג. כעת באה המשנה ומתארת כיצד נעשתה מצווה זו למעשה.
"מצוות ערבה כיצד":
"מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא" - ירושלים בנויה על הר, ולמטה מאותו הר היה מקום ששמו מוצא. מקום זה קיים עד היום בסמוך לכניסה לירושלים, ועדיין מצויות בו ערבות רבות.
"יורדין לשם ולוקטין משם מורביות של ערבה" - היו יורדים לאותו מקום וקוצרים משם ענפי ערבה גדולים. "ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח" - היו מביאים אותן ומעמידים אותן בצדי המזבח שבבית המקדש. גובהן של הערבות היה אחת עשרה אמות, ואילו המזבח היה גבוה עשר אמות בלבד, ולפיכך "ראשיהן כפופין על גבי המזבח" - ראשי הערבות היו נוטים ותלויים מעל גובה המזבח.
"תקעו והריעו ותקעו" - בשעת הבאת הערבות היו תוקעים תקיעה, תרועה ותקיעה בחצוצרות שבבית המקדש.
ההקפות סביב המזבח:
המשנה ממשיכה: בכל יום מימי הסוכות היו מקיפים את המזבח פעם אחת. בגמרא נחלקו האמוראים בדבר אופן ההקפה: יש אומרים שהיו מקיפים את המזבח עם הערבות ורק לאחר מכן מניחים אותן בצדי המזבח, ויש אומרים שתחילה היו זוקפים את הערבות בצד המזבח, ואת ההקפה היו עושים עם הלולבים שבידיהם.
בשעת ההקפה היו אומרים את הפסוקים מתהילים: "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". רבי יהודה מביא נוסח מעט שונה, המוכר לנו מן ההושענות: "אני והו הושיעה נא" - 'אני והוא', כביכול הקדוש ברוך הוא מצטרף עמנו בבקשה זו.
הושענא רבה:
המשנה אינה מפרטת באיזה יום מדובר, אך הכוונה ליום השביעי של החג - הושענא רבה. באותו יום היו מקיפים את המזבח שבע פעמים, כפי שאנו נוהגים גם היום בהושענא רבה.
בשעת פטירתן מן המזבח:
בצאתם מן המזבח, בסיום ההקפות, מה היו אומרים? היו אומרים פעמיים: "יופי לך מזבח" - היופי הזה שאנו עושים למענך, מזבח, אינו אלא משום שאתה מספק לנו כפרה.
רבי אליעזר מביא נוסח מעט שונה: "לך ולמזבח". הגמרא מקשה על כך, שהרי אין לשתף את שם ה' עם דבר אחר כגון המזבח, ומבארת שכך היו אומרים: לך, ה', אנו מודים; ולך, המזבח, אנו משבחים על יכולתך לספק כפרה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר קיומה של מצוות ערבה במקדש - ליקוט הערבות במקום הנקרא מוצא שלמטה מירושלים, זקיפתן בצדי המזבח כשראשיהן כפופים על גביו, התקיעות שנלוו לכך, ההקפה סביב המזבח פעם אחת בכל יום ושבע פעמים בהושענא רבה, נוסח האמירה שבשעת ההקפה, והדברים שנאמרו בשעת הפרידה מן המזבח.