סוכה, פרק ה', משנה ה'. לאחר שעסקנו בשמחת בית השואבה והזכרנו שהיו תוקעים תקיעות במהלכה, באה משנתנו ומלמדת באופן כללי כיצד היו תוקעים בבית המקדש בכל יום ויום, וכיצד נהגו בכך לעיתים בחג הסוכות.
הכלל הבסיסי:
"אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה" - המניין הנקוב במונח "תקיעות" כולל למעשה אף את התרועות. ארבעים ושמונה הן הכמות המרבית של תקיעות ביום אחד במקדש, ואולם עוד נראה כי אין זה מדויק לחלוטין, שכן קיים זמן שבו יכלו לתקוע אף יותר.
עשרים ואחת התקיעות שבכל יום:
שלוש בפתיחת השערים: תקיעה, תרועה ותקיעה בשעה שהיו פותחים את שערי העזרה בבוקר.
תשע בקרבן התמיד: בשעת ניסוך היין היו הלוויים שרים את שיר של יום, אותו מזמור יומי הנחלק לשלושה חלקים, ולפני כל חלק וחלק תקעו תקיעה, תרועה ותקיעה - הרי תשע.
ותשע נוספות בקרבן התמיד השני: באותו הסדר ממש.
הרי לפנינו עשרים ואחת: שלוש, תשע ותשע.
בימים שיש בהם קרבן מוסף: בכל יום שהיה בו מוסף, כגון בשבת, היו מוסיפים תשע תקיעות, שכן אף בהקרבת המוסף היה ניסוך היין, ובאותה שעה תקעו כסדר האמור.
בערב שבת - שש תקיעות נוספות:
שלוש להבדיל את העם מן המלאכה (ונראה שהסימן הראשון היה תקיעה):
הראשונה - כדי שיפסיקו מעבודתם העובדים בשדות הרחוקים.
השנייה - כדי שייסגרו החנויות.
השלישית - כדי שיסירו את הסירים מעל האש, יסלקו את הדברים ויתחילו להדליק את נרות השבת.
ושלוש להבדיל בין קודש לחול: שלוש תקיעות שנתקעו לסימן שהשבת אכן נכנסת.
ערב שבת שחל בחג הסוכות - ארבעים ושמונה:
שלוש בפתיחת שערי העזרה, כבכל יום.
שלוש בשער העליון היוצא מן העזרה, כאשר סיימו את החגיגה עצמה והחלו להתכונן לצאת ולשאוב את המים.
שלוש בתחתית המדרגות היורדות מן העזרה, והיו ממשיכים לתקוע עד הגיעם לשער החיצון.
שלוש בשער המים, בשובם לבית המקדש עם המים ששאבו - תקיעה, תרועה ותקיעה.
שלוש על גבי המזבח: יש המבארים שהכוונה לשעה שהיו נוטלים את ענפי הערבה ומעמידים אותם כנגד המזבח, ויש המבארים שהכוונה לתקיעה שהתקיימה בשעת ניסוך המים עצמו.
תשע של קרבן התמיד, כסדרן בכל יום.
ותשע נוספות של קרבן התמיד השני.
תשע למוספין, שהרי בסוכות מביאים מוספין.
שלוש להבדיל את העם מן המלאכה, ולפי שהוא ערב שבת.
שלוש להבדיל בין קודש לחול.
ראוי לציין כי משנתנו משמיטה פרט שהזכרנו בפרק הקודם: אף במדרגה העשירית היו תוקעים, ואולם המשנה כאן אינה מונה תקיעות אלו, מסיבה כלשהי.
ערב פסח שחל להיות בשבת: הגמרא מבארת כי באותו יום היו תוקעים אף יותר, מחמת התקיעות שנתקעו בשעת הקרבת קרבן הפסח, ומניינן היה מגיע לחמישים ושבע תקיעות. ואולם מאחר שאין זה אלא דבר הבא לעיתים רחוקות, לא מנתה אותו המשנה.