סוכה, פרק א', משנה ג'. במשנה הקודמת עסקנו בעניין החציצות שבין האדם היושב בסוכה לבין הסכך, ומשנתנו ממשיכה באותו נושא ודנה בסדין הנפרס בסוכה.
שלושה אופנים שבהם הסדין פוסל:
סדין הפרוס על גבי הסכך "מפני החמה" - כדי להגן על היושבים בסוכה מפני השמש.
סדין הפרוס מתחת לסכך "מפני הנשירה" - משום שהעלים הנושרים מן הסכך מפריעים ליושבים.
סדין הפרוס על גבי מיטה בעלת ארבעה עמודים - המהווה אוהל עצמאי בפני עצמו.
בכל אחד משלושת האופנים הללו קובעת המשנה: "פסולה" - ונפסל כל היושב תחתיה. הטעם אחד הוא בכולם: הסדין, בין שהוא מונח על גבי הסכך, בין שהוא מונח מתחתיו ובין שהוא חלק ממבנה עצמאי, פועל כאוהל בפני עצמו, וחוצץ בין האדם היושב שם לבין הסכך שמעליו.
פריסה על נקליטי המיטה:
ואולם, רשאי הוא לפרוס את הסדין על גבי "נקליטי המיטה". מהם נקליטי המיטה? קורה בודדת הניצבת במרכז מראשות המיטה, וקורה בודדת הניצבת בקצה המיטה, והסדין נפרס עליהן ויוצר מבנה משופע בזווית - כמין אוהל משולש העולה ומתכנס אל נקודה אחת.
שיעורו המינימלי של אוהל, כדי שייחשב גג המפסיק, הוא רוחב של טפח לפחות. במבנה זה, מכיוון שהסדין מתכנס למעלה לכדי נקודה ואין בו שטח ברוחב טפח, אין הוא נחשב אוהל, ואינו חוצץ בין היושב לבין הסכך - ולפיכך כשר לשבת תחתיו.
לסיכום: משנתנו ממשיכה את עניין החציצה שבין היושב בסוכה לבין הסכך. סדין הפרוס מעל הסכך מפני החמה, מתחתיו מפני הנשירה, או על גבי מיטה בעלת ארבעה עמודים - נחשב אוהל בפני עצמו וחוצץ, ולפיכך פסול. לעומת זאת, סדין הפרוס על נקליטי המיטה, המתכנס לנקודה ואין בו רוחב טפח, אינו נחשב אוהל ואינו חוצץ, וכשר לשבת תחתיו.