לפנינו משנה ב' בפרק א' של מסכת סוכה. המשנה עוסקת בשני מקרים שבהם קיים מחסה או מבנה נוסף מעל הסוכה: סוכה העשויה תחת האילן, וסוכה הבנויה על גבי סוכה אחרת.
העושה סוכה תחת האילן:
המשנה פותחת: "העושה סוכה תחת האילן - כאילו עשאה בתוך הבית". העושה את סוכתו מתחת לעץ, הרי זה כמי שעשאה בתוך הבית, ועשיית סוכה בתוך הבית אינה כשרה, כפי שנראה בהמשך. אף כאן, נמצא גג נוסף מעל הסוכה, ולפיכך אין היא כשרה.
סוכה על גבי סוכה:
בדומה לכך ממשיכה המשנה: "סוכה על גבי סוכה - העליונה כשרה והתחתונה פסולה". כאשר סוכה אחת בנויה על גבי חברתה, העליונה כשרה, שכן אין מעליה מבנה נוסף; ואילו התחתונה פסולה, משום שהיא יושבת תחת מבנה אחר, כדין היושב בתוך הבית.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה מסייג הלכה זו ואומר: "אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשרה". אין הכוונה שאין מי שגר בעליונה בפועל, אלא שאין היא ראויה לדיור - אין היא מתוכננת או בנויה באופן המאפשר לשהות בה, כגון שקרקעיתה רעועה. במקרה כזה התחתונה כשרה, שכן אין אנו מתייחסים אל רצפת הסוכה העליונה, המהווה את גגה של התחתונה, כאל רצפה ממש ואין רואים בה הפסק וחציצה, אלא כדבר רעוע בלבד המצוי באמצע הסוכה.
נמצא אפוא שהסכך של הסוכה התחתונה הוא אותו סכך עצמו של הסוכה העליונה, והכול נחשב כסוכה אחת - ומשום כך התחתונה כשרה. ובלבד שסככה של הסוכה העליונה יהיה בתוך עשרים אמה מן הסוכה התחתונה, שהרי מכיוון שרואים את הכול כסוכה אחת, סכך הגבוה למעלה מעשרים אמה פסול.
ביאור הגמרא במחלוקת:
הגמרא מבארת שהמחלוקת אם התחתונה כשרה אינה אמורה בכל מצב, ומעמידה שלושה מצבים:
רצפה שאינה יכולה לשאת כלל: אם קרקעיתה של הסוכה העליונה, שהיא גגה של התחתונה, חלשה עד שאי אפשר להניח עליה כרים ולהושיב שם אדם - הכול מודים שהסוכה התחתונה כשרה מכוח הסכך העליון, והסכך האמצעי חסר משמעות.
רצפה חזקה: אם היא חזקה דיה לשאת אדם היושב עליה עם כרים וכסתות - הכול מודים שהתחתונה פסולה, שהרי זה כיושב תחת סוכה שנייה.
רצפה שבקושי נושאת: המחלוקת אמורה דווקא במצב ביניים, שבו אפשר בדוחק לשבת על גבי הסכך האמצעי, אף שאין זו ישיבה נוחה.
ובמצב זה נחלקו:
הדעה הראשונה בגמרא: הסוכה התחתונה פסולה, שכן ניתן להסתדר ולשבת שם, ולפיכך נחשב האמצעי כגג המפסיק בין הסוכה התחתונה לעליונה.
רמי בר חמא: מאחר שהוא רעוע עד שקשה מאוד לשבת עליו, אין האמצעי נחשב, והסכך של הסוכה העליונה משמש כסככו של כל המבנה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שסוכה העשויה תחת האילן פסולה, שהרי זה כעושה אותה בתוך הבית; ובסוכה על גבי סוכה - העליונה כשרה והתחתונה פסולה. רבי יהודה מכשיר את התחתונה כאשר אין העליונה ראויה לדיור, שאז הכול נחשב סוכה אחת והסכך העליון מכשירה, ובתנאי שאינו למעלה מעשרים אמה. הגמרא העמידה את המחלוקת דווקא ברצפה שאפשר לשבת עליה בדוחק בלבד.