סוכה, פרק שני, משנה ג. המשנה פותחת: העושה את סוכתו על גבי עגלה או על גבי ספינה - "כשרה", ואף מותר לעלות אליה ביום טוב.
הגמרא מבארת כי סוכה שעל גבי ספינה כשרה כאשר יש בה כדי לעמוד ברוח מצויה הנושבת ביבשה. אף שאין בכוחה לעמוד ברוח הנושבת בים, די בכך, שכן הסוכה דירת עראי היא, ואין נדרש אלא מבנה זמני.
ההיתר לעלות אליה ביום טוב אינו הכרחי כשלעצמו, ולא נשנה כאן אלא כדי להעמידו כניגוד למקרים הבאים במשנה.
סוכה בראש האילן או על גבי בהמה:
המשנה ממשיכה: העושה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל - כשרה, אך "אין עולין לה ביום טוב". וטעם הדבר בשני איסורים מדרבנן:
עלייה על האילן: אין מטפסים על אילן ביום טוב, גזירה שמא יתלוש ענף תוך כדי הטיפוס.
רכיבה על בהמה: אין רוכבים על בהמה ביום טוב, גזירה שמא יקטום ענף כדי להכות בה.
מאחר שאין אלו אלא איסורי דרבנן, הסוכה עצמה כשרה, ומותר לעלות אליה בחול המועד; ביום טוב בלבד נאסרה העלייה.
סוכה הסמוכה לאילן:
המשנה עוסקת בסוכה העשויה באילן, ובמקרה שבו שניים מכתליה באילן. ניתן לפרש את המקרה בשני אופנים:
האילן עצמו משמש ככתלי הסוכה.
רצפת הסוכה נסמכת על האילן.
המשנה קובעת כי בין ששני כתלים הם מן האילן ואחד מעשה ידי אדם, ובין ששני כתלים הם מעשה ידי אדם ואחד מן האילן - כשרה, אך אין נכנסים אליה ביום טוב. וטעם האיסור תלוי בשני האופנים שהזכרנו:
אם הרצפה נסמכת על האילן: הנכנס לסוכה הרי הוא כמטפס על האילן, ומשום כך נאסר.
אם האילן משמש ככתלים בלבד: דרכם של בני אדם להניח את חפציהם על גבי הסכך הנסמך על האילן, ונמצא משתמש באילן ביום טוב.
שלושה כתלים בידי אדם:
אם שלושה מן הכתלים עשויים בידי אדם ורק אחד מהם מן האילן - כשרה, ואף מותר להיכנס לתוכה ביום טוב. שהרי הסוכה עומדת כולה או רובה מחמת שלושת הכתלים שנעשו בידי אדם, והאילן טפל לה.
וזה הכלל: כל שינטל האילן והסוכה יכולה לעמוד בפני עצמה - בכתליה או ברצפתה - כשרה, ומותר להיכנס אליה ביום טוב, שהרי אין היא תלויה באילן.