בפרק השני במסכת סוכה, משנה שנייה, עוסקת המשנה בכמה אופנים של הקמת סוכה ושל הנחת הסכך, ובשאלה אימתי הסוכה כשרה ואימתי היא פסולה.
"הסומך סוכתו בכרעי המיטה":
הסומך את דפנות סוכתו על כרעי המיטה, כלומר על רגלי המיטה - באופן שהזזת המיטה תגרור אחריה את הסוכה כולה, ואף עלולה להפילה ולהפיל עמה את הסכך - הסוכה כשרה.
רבי יהודה אומר: "אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה" - מאחר שאין הסוכה עומדת בלא רגלי המיטה, ובהזזת המיטה היא נופלת, פסולה היא. ורבי יהודה הולך כאן לשיטתו, שסוכה צריכה להיות דירת קבע, וכיוון שאין זה מבנה של קבע - פסולה.
"סוכה המדובללת":
סוכה שסככה מבולבל, כלומר אינו מונח בצורה מסודרת ונאה, אלא ענף אחד מוגבה כלפי מעלה וענף אחד נמוך כלפי מטה, עד שנכנסת דרכה חמה מרובה מן הצל. אף על פי כן, אם בסידור מסודר של הענפים היה בסכך שיעור מספיק כדי שיהיה הצל מרובה מן החמה, וכל עוד הענפים נמצאים בתוך שלושה טפחים זה מזה - כשרה.
"ושצילתה מרובה מחמתה" - אף סוכה שסככה דליל וחלש ביותר, כל עוד צילתה מרובה מחמתה - כשרה. שני המקרים הללו כשרים.
ויש הגורסים במשנה את שני הדברים כמקרה אחד: "סוכה המדובללת שצילתה מרובה מחמתה" - סוכה שסככה מעורבב, ואף על פי כן צילתה מרובה מחמתה, ולפיכך כשרה.
"מעובה כמין בית":
סכך שהוא עבה ביותר, "אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה" - שאין ניתן לראות דרכו את הכוכבים - כשרה.
עם זאת, מלשון המשנה עולה כי לכתחילה ראוי שיהיה אפשר לראות את הכוכבים דרך הסכך, ורק בדיעבד כשרה הסוכה אף כשהסכך עבה כל כך שאין הכוכבים נראים מתוכה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה דינים: הסומך סוכתו בכרעי המיטה - כשרה, ולדעת רבי יהודה, שסוכה צריכה דירת קבע, פסולה אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה; סוכה מדובללת וסוכה שסככה דליל - כשרות, ובלבד שצילתה מרובה מחמתה; וסכך מעובה כמין בית - כשר בדיעבד, אף שלכתחילה ראוי שייראו הכוכבים מתוכו.