סוכה, פרק ג', משנה ב'. משנתנו דנה בתכונות הנדרשות בהדס - בענף ההדס, שאנו נוטלים שלושה מהם לצורך מצוות ארבעת המינים. רבים מן הפסולים שנמנו במשנה הראשונה שבפרקנו חוזרים ונשנים אף בהדס.
הפסולים הזהים לאלו שנשנו במשנה הקודמת:
"הדס הגזול" - פסול, משום שנאמר "לכם", שיהא שלכם; ואף אם הגיע לרשותו, הרי הוא בא בדרך עבירה - מצווה הבאה בעבירה, ולפיכך פסול.
"והיבש" - פסול, משום שנדרש בו "הדר", שתהא בו מידה מסוימת של יופיו הטבעי, ובהדס יבש אין הדר זה קיים.
"של אשרה ושל עיר הנידחת" - אשרה היא עץ שנעבד לעבודה זרה, ועיר הנידחת היא עיר שרוב תושביה עבדו עבודה זרה. בשני המקרים דין החפץ בשריפה, וכיוון שעומד הוא לשריפה, אין לו השיעור הנדרש לקיום המצווה, ולפיכך פסול.
"ניקטם ראשו" - נחתך חלקו העליון.
"נפרצו עליו" - נתלשו עליו.
פסול המיוחד להדס - "שהיו ענביו מרובות מעליו":
זוהי תכונה הייחודית להדס. ההדסים מגדלים לעיתים גרגירים קטנים, והמשנה מכנה אותם "ענבים". אין הכוונה לענבים ממש, אלא לאותם גרגירים קטנים. אם מספר הגרגירים מרובה ממספר העלים - ההדס פסול.
הגמרא מבארת כי הגרגירים מהווים בעיה רק כאשר צבעם שחור או אדום, ואז הם פוסלים את ההדס. אולם אם הם עדיין ירוקים, ככל שאר העלים, הרי הם מתמזגים עמם - וההדס כשר.
"ומיעטן - כשר":
אף כאשר הגרגירים פסולים, כלומר אדומים או שחורים, אין הפסול מוחלט. הואיל והפסול תלוי בכך שהגרגירים מרובים מן העלים, הרי שאם ממעט את כמותם ותולש מהם עד שיהיו פחותים ממספר העלים - ההדס כשר.
ואולם, המשנה מסיימת: "ואין ממעטין ביום טוב" - אין למעט את כמות הענבים ביום טוב, שכן מעשה זה נחשב כתיקון כלי ביום טוב, האסור, ולפיכך אין הדבר מותר ביום טוב.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פסולי ההדס - גזול ויבש (מדין "לכם" ו"הדר"), אשרה ועיר הנידחת (העומדים לשריפה וחסרים שיעור), ניקטם ראשו ונפרצו עליו; ואת הפסול הייחודי להדס, שענביו מרובות מעליו, בגרגירים שחורים או אדומים דווקא. עוד למדנו כי מיעוט הגרגירים מכשיר את ההדס, אך אין ממעטים אותם ביום טוב מפני איסור תיקון כלי.