סוכה פרק ג', משנה א'. הפרק השלישי פותח את הדיון במצוות ארבעת המינים - הלולב, האתרוג, ההדס והערבה - הנוטלים בחג הסוכות. המשנה פותחת בדיני הלולב וקובעת: "לולב הגזול והיבש - פסול".
לולב הגזול - שני טעמים לפסולו:
"לכם" - שנאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון", ומכאן שארבעת המינים צריכים להיות שייכים לנוטלם, ואילו הגזול אינו שלו. אמנם ישנן נסיבות ודעות שלפיהן זוכה הגזלן בבעלות על החפץ שגזל - כגון לאחר שהתייאשו הבעלים, שלדעה אחת די בכך לבדו, או לאחר שעברו שנים - ואף שמוטל עליו לשלם את דמיו, הרי הוא נעשה בעליו.
מצווה הבאה בעבירה - אף אם נעשה הלולב קניינו, אין אדם יכול לקיים מצווה בדבר שבא לידו דרך עבירה.
"והיבש" - לולב שהתייבש פסול, משום שנדרש בארבעת המינים הדר. יסוד זה נלמד מן האתרוג, המתואר בתורה כ"פרי עץ הדר", ומכאן שאף שאר המינים צריכים שיישמר בהם יופיים הטבעי. לפיכך לולב שהתייבש באופן משמעותי - שוב אינו כשר.
"של אשרה ושל עיר הנידחת - פסול":
אשרה - לולב הבא מעץ שנעבד לעבודה זרה, כדרך שהיו עובדים לאילנות.
עיר הנידחת - עיר שרוב תושביה עבדו עבודה זרה, שהתורה מצווה להחריבה ולשרוף את כל אשר בה.
טעם הפסול בשני המקרים הללו אחד הוא, ואף כשלא היה לנוטל כל חלק בדבר ומצאו בדרך: הואיל וההלכה היא שמצווה לשרוף פריטים אלו, נחשבים הם כשרופים ועומדים. וכיוון שהלולב טעון שיעור מסוים בגודלו, נמצא שחסר שיעורו - שהרי הוא כאפר בעלמא - ומשום כך פסול.
"נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול":
בביאור "נפרצו עליו" נאמרו שלוש הבנות:
העלים נתלשו מן הלולב, ולאחר מכן קשרם אדם מחדש.
העלים לא נתלשו לגמרי, אלא עודם תלויים במקצת.
כל עלה ועלה נחצה לשניים, ואף שהוא מחובר - הרי הוא חצוי.
בכל האופנים הללו הלולב פסול.
"נפרדו עליו - כשר":
אם עלי הלולב לא נתלשו אלא רק התפרדו זה מזה, והם עודם מחוברים ופרושים כדרך שכפות התמרים מתפרדות - כשר. רבי יהודה מסייג וקובע: "יאגדנו מלמעלה" - יש לקושרם ולהצמידם אל הלולב עצמו, שאין לקיים את המצווה בעלים פרושים. די בכך שיהיו צמודים ללולב מכוח האגידה, אף שאין הם צמודים אליו באופן טבעי.
"צני הר ברזל - כשרים":
צני הר ברזל הם מין מסוים של לולב, שטבעו שעליו קצרים ביותר, והמשנה מכשירתו. הגמרא מסייגת את הכשרו ומתנה זאת בכך שסופו של עלה אחד יכסה את תחילת העלה הבא אחריו. אך אם העלים קצרים כל כך עד שכל עלה מסתיים לפני תחילת חברו - פסול.
"לולב שיש בו שלושה טפחים כדי לנענע בו - כשר":
הגמרא מבארת כי את המילים "כדי לנענע בו" יש לקרוא כאילו נאמר "וכדי לנענע בו", כלומר: נוסף על שלושת הטפחים נדרש טפח נוסף לצורך הנענוע. נמצא שיש בו שלושה טפחים המתנענעים, וטפח אחד שבו אוחז האדם ומנענע - וזהו שיעורו של לולב כשר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את פסולי הלולב: הגזול, מדין "לכם" ומדין מצווה הבאה בעבירה; היבש, מדין הדר; ושל אשרה ושל עיר הנידחת, שכיוון שמצווה לשורפם הרי הם כשרופים וחסר שיעורם. עוד עמדנו על נקטם ראשו ונפרצו עליו שפסולים, לעומת נפרדו עליו שכשר - ולדעת רבי יהודה יאגדנו מלמעלה; על הכשרם של צני הר ברזל בתנאי שסוף עלה מכסה את תחילת חברו; ועל שיעורו של הלולב - שלושה טפחים ועוד טפח לנענוע.