סוכה, פרק ד', משנה ב'. במשנה הקודמת, הראשונה שבפרק, נמנתה מצוות לולב בין הדברים שלעיתים נוהגים שישה ימים ולעיתים שבעה. משנתנו באה לפרט כיצד.
לשון המשנה:
"לולב שבעה כיצד? יום טוב הראשון שחל להיות בשבת - לולב שבעה" - כאשר היום הראשון של סוכות חל בשבת, ניטל הלולב כל שבעת הימים. אך אם חלה השבת באחד משאר ימי החג, אין הלולב ניטל אלא שישה ימים, שכן בזמן בית המקדש לא היה הלולב ניטל בשבת אלא כשחל בה היום הראשון.
טעם הדבר:
עיקר מצוות נטילת לולב מן התורה בכל מקום, אף מחוץ לבית המקדש, אינו אלא ביום הראשון בלבד. רק לאחר שחרב בית המקדש תיקן רבן יוחנן בן זכאי ליטול את הלולב כל שבעת הימים אף מחוץ לבית המקדש; ואילו בימי הבית, הזמן היחיד שבו היה הלולב ניטל בכל מקום היה היום הראשון.
מפני חשיבות זו, אך ורק ביום הראשון הייתה נטילת הלולב דוחה את השבת, ואילו בשאר הימים לא הייתה דוחה אותה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כיצד מתקיימת נטילת הלולב שבעה ימים - כאשר היום הראשון של החג חל בשבת. יסוד הדבר הוא שמצוות הלולב מן התורה בכל מקום נוהגת ביום הראשון בלבד (ורק לאחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי ליטלו כל שבעה), ומחמת חשיבותו של יום זה הייתה הנטילה דוחה בו את השבת, מה שאין כן בשאר ימי החג.