סוכה, פרק ד', משנה א'. פרק זה עוסק במצוות השונות של חג הסוכות ובימים שבהם הן נוהגות, ומשנה ראשונה זו משמשת הקדמה לכל הפרק ולכלל המצוות הנידונות בו.
המשנה מונה את המצוות ואת מניין ימיהן:
"לולב וערבה - שישה ושבעה" - מצוות נטילת ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות), וכן מצוות נטילת הערבה שנהגה בבית המקדש בכל ימי החג. מצוות אלו מתקיימות בשנים מסוימות שישה ימים ובשנים אחרות שבעה ימים, וכפי שנראה הדבר תלוי ביום שבו חלה השבת - אם היא חלה ביום הראשון של החג או לא.
"הלל ושמחה - שמונה" - מצוות אמירת הלל ומצוות השמחה, שעיקרה אכילת בשר קרבן שלמים, כמאמר "אין שמחה אלא בבשר" - בשר שלמים. זו הייתה המצווה העיקרית של שמחה בימי בית המקדש. שתי מצוות אלו נוהגות בכל שמונת הימים, ובכללם שמיני עצרת.
"סוכה וניסוך המים - שבעה" - מצוות ישיבה בסוכה, וניסוך המים על גבי המזבח שהייתה מצווה מיוחדת לימי הסוכות בבית המקדש. שתי מצוות אלו נוהגות בשבעת ימי החג בלבד, ולא בשמיני עצרת.
"והחליל - חמישה ושישה" - ניגון החליל מורה למעשה על כלי נגינה רבים, אלא שזה היה הכלי העיקרי ששימש בשמחת בית השואבה. שמחה זו התקיימה חמישה ימים או שישה ימים, ואף כאן הדבר תלוי במועד חלות השבת, שכן שמחת בית השואבה נהגה בחול המועד בלבד ולא בשבת וביום טוב.
לסיכום: משנה זו פותחת את הפרק בהקדמה כללית, ובה נמנות מצוות החג לפי מניין הימים שבהם הן נוהגות: לולב וערבה - שישה או שבעה; הלל ושמחה - שמונה; סוכה וניסוך המים - שבעה; והחליל - חמישה או שישה. בהמשך הפרק יתבארו מצוות אלו אחת לאחת.