TheWholeTorah.aiBeta

סוטה פרק ט' משנה י"א: ביטול השיר

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

סוטה פרק ט', משנה י"א. בהמשך לרשימת הדברים שבטלו, קובעת המשנה: "משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: 'בשיר לא ישתו יין'".

ביאור לשון המשנה:

"משבטלה סנהדרין" - מן הזמן שאין הסנהדרין יושבת עוד בירושלים, לאחר שכבר לא היו שם בימי בית המקדש השני. מאותה שעה "בטל השיר מבית המשתאות": הופסקה השירה במקומות שבהם שותים יין יחד, כגון בחתונה וכדומה. הטעם לכך נלמד מן הפסוק בישעיה - "בשיר לא ישתו יין": אין שותים יין בליווי שירה, וצירוף השירה אל היין הוא שבטל.

קושיית הגמרא ומקור הדין:

הגמרא מעירה כי מן הפסוק בישעיה אין נראה שיש לדבר קשר לביטול הסנהדרין, ולפיכך מביאה פסוק אחר, באיכה: "זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם".

  • "זקנים משער שבתו" - הזקנים, היא הסנהדרין, אינם יושבים עוד בשער ואינם נמצאים במקדש.

  • "בחורים מנגינתם" - ומשום כך פסקו הבחורים, האנשים הצעירים, מנגינתם ומשירתם.

נמצא, שמשעה שלא היו לנו עוד הזקנים בשער - היא הסנהדרין - הפסיקו לשיר.

להלכה - אלו שירים בטלו:

הפוסקים מבארים כי מדובר כאן בשירים שאינם עוסקים בחסדו של הקדוש ברוך הוא; אך שירים הקשורים לחסדו של הקדוש ברוך הוא - מנהג כל ישראל לשיר אותם בחתונות ובשמחות, אף כאשר יש שם שתייה.

לסיכום: במשנה זו למדנו שמשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, שמקורו בפסוק "בשיר לא ישתו יין"; שהגמרא סמכה את הדין לפסוק "זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם" - הקושר בין הפסקת ישיבת הזקנים בשער לבין הפסקת נגינתם של הבחורים; ושלהלכה נאמר הדבר בשירים שאינם בחסדו של הקדוש ברוך הוא, בעוד שירי חסדו של מקום נהוגים בכל ישראל בחתונות ובשמחות אף במקום שתייה.